בנגקוק היא יעד שדיילים אוהבים. יעד של מסאג'ים בזול, פאד תאי בזיל הזול והרגשה כללית של נופשון. הטיסות אליה אמנם נחשבות לקשות במיוחד (ואם אפרט למה כנראה יפטרו אותי, אבל תחשבו גם בכיוון של aircraft וגם בכיוון של נוסעים), אבל בסופן מחכה אותו מסאג' מיוחל שישכיח את כל צרות הטיסה. השהיות בבנגקוק בדרך כלל קצרות, אבל אפשר להספיק בהן הרבה: חוץ ממסאז', רוב הדיילים (או לפחות מי שבקטע) יספיקו גם ביקור בקאוואסן או ב-MBK, שני יעדים שחביבים על הדיילים ובעיקר הדיילות. בשהיות ארוכות יותר, שמקבלים בסופי שבוע, אפשר להספיק גם לנפוש קצת באיים או לערוך היכרות קצת יותר רצינית עם השווקים והאטרקציות בעיר.
אוכל רחוב. בהחלט אטרקציה מרכזית בבנגקוק
אבל הפוסט הזה לא הולך לכלול רשימת המלצות לקאוואסן, למכוני מסאז' (זה לא סליזי כמו שזה נשמע, נשבעת. לא תמיד בכל אופן) או אפילו לשווקים הגדולים והרבים שמפוזרים בבנגקוק. בשביל זה קיימים בערך כל דפי ההמלצות האחרים על העיר ברשת. מה גם שאני אישית לא התלהבתי במיוחד לא מהקאוואסן (תיירותי מדי, נו), לא מהקניות ב-MBK (זה בזאר או קניון?), ואפילו לא מהמסאז' (שכמה שהוא זול ככה הוא גם בדרך כלל לא מקצועי או מיומן).
במקום, אני רוצה לדבר על או-טו-קו (Or-Tor-Kor, עם ר' שותקת): שוק אוכל קטן וממזרי שמתחבא לו בקצה העיר, ממש ליד צ'אטוצ'אק, שוק סוף השבוע הגדול והמפורסם. מדובר באחד משווקי האוכל הטובים בתאילנד (אם לא הטוב שבהם), שאפילו דורג ב-2012 כאחד מעשרת הטובים בעולם על ידי CNN GO. נתקלתי בהמלצה עליו ממש במקרה, ודי מהר היה לי ברור איפה אני הולכת לבלות את יום המחרת.
הכניסה לאו-טו-קו בבנגקוק
או-טו-קו, ראשי תיבות של מה שאפשר לתרגם כ'שוק איגוד האיכרים של בנגקוק', מציע מגוון רחב ועשיר של ירקות ופירות מובחרים, דגים ופירות ים מיובשים וטריים, תערובות תבלינים וחבילות אורז וגם סוגים רבים של אוכל מוכן, הכל מהאיכות הטובה ביותר שלתאילנד יש להציע.
איכות ופוטוגניות הולכות כאן ביחד. או-טו-קו
הטיב המובחר אומר שגם המחירים בהתאם, ורוב מה שתמצאו בשוק יהיה יקר קצת יותר ממה שאפשר למצוא בשווקים האחרים בבנגקוק. בפועל, המשמעות היא שדברים יעלו לכם, נגיד, 40-80 בהאט (4.5-9 שקלים) במקום 20-40 (2-4.5 שקלים). כך או כך, בטח תסכימו איתי, מדובר במחירים די זולים בסטנדרטים ישראליים. יש כמובן גם כמה יוצאי דופן: מנגוסטן שלא בעונה יכול להימכר בלא פחות מ-450 בהאט (כ-50 שקלים) לק"ג, ודוריאן (אל דאגה, הוא מכוסה ולא מריח) יכול להגיע בקלות ל-600 בהאט ויותר (כ-65 שקלים) לקרטונית סטנדרטית. מה שכן, מובטחים לכם פירות בטיב מעולה, ולפחות לגבי המנגוסטן, אני יכולה להעיד שהמחיר שווה, במיוחד אם מדובר בביקור חד פעמי.
שווה כל גרוש. מנגוסטן (ורמבוטן ודוריאן) באו-טו-קו
ויש עוד פירות. למשל ה-Custard Apple הבשרני
או הפרי המטעה שבתמונה, שמכונה בטעות 'תמרהינד ורוד' או 'תמרהינד מנילה', אבל למעשה לא קשור למשפחת התמרהינדי ומוצאו בכלל במקסיקו
וגם הלונגן, קרוב משפחתו של הליצ'י
או ה-Salak, שמסיבות ברורות מכונה גם 'Snake Fruit'
וכשיש שפע פירות, יש גם מיצים. כאן – מיץ מפרי הגאק, שנותן את הצבע הנפלא, ביחד עם פסיפלורה, שמעניקה את הטעם
באופן טבעי, רוב המקומיים שקונים כאן שייכים לשכבות הקצת יותר גבוהות של האוכלוסיה התאילנדית, שיכולה להרשות לעצמה את פערי המחירים. בהתאם לתדמית 'היוקרתית' שלו, ובניגוד ללא מעט שווקים אחרים בעיר, או-טו-קו הוא שוק מקורה, שקט ונקי. הרצפה מבהיקה מלובן, האורות הפלורוסנטיים צובעים הכל באור בהיר וכל הדוכנים מסודרים וממוספרים. החוויה שרובנו מדמיינים כשאנחנו חושבים על 'שוק', בטח במזרח הרחוק, שונה מאד מהחוויה של אור-תור-קור. 'צבעוניות', 'חום' והמולה הם לא מה שתמצאו כאן. מצד שני, אם אתם בחיפוש אחר אוכל מקומי טוב, ואם מיציתם את ריח הדוריאן שמקבל את פניכם בכל אשר תלכו, יכול להיות שמדובר ביתרון.
בכללי, די מסודר פה
אפילו מאד מסודר
אפשר לשלב את הביקור באו-טו-קו עם ביקור בשוק סוף השבוע, ואם זו התוכנית אז מומלץ במיוחד לבלות בו את הפסקת הצהריים שלכם באותו יום, אבל אם אתם כמוני תוכלו לבלות בו בכיף כמה שעות רצופות בלי הפרעות. היצע האוכל המוכן בשוק נע בין חטיפים קטנים וממתקים מקומיים שאפשר לאכול בהליכה, מנות קטנות וגדולות של אוכל רחוב, וקערות עמוקות מלאות תבשילי קארי ואורז, שאפשר לאכול במתחם הישיבה המקורה במרכז השוק.
ובכללי, הסי-פוד כאן די משגע
והאמת, גם העוף
סאטאי
וגם הקינוחים! בתמונה -Khanom Bueng: פנקייק דקיק ופריך מקמח אורז במילוי קציפת חלבונים ושבבי אפרסמון (מאחורה)
אפילו אפשר להביא אותו אתכם לארץ
כנראה שלא תמיד תדעו בדיוק מה אתם אוכלים (אנגלית היא לא הצד החזק כאן), ועוד יותר סביר שלא מכל מה שתרצו תצליחו לטעום (המגוון עצום), אבל את ההיצע, המבחר והאיכות שמרוכזת כאן יהיה קשה למצוא במקום אחר בעיר. אל תפספסו.
ביצים ורודות! האינטרנט מלא ביותר שאלות (של מבקרים מערביים..) מתשובות לגביהן, אבל כפי הנראה, מדובר ב'ביצי אלף השנים' הסיניות. לאמיצים בלבד
Sai Oua (או Lao sausage) – נקניקיה צפון תאילנדית מתובלת. בדרך כלל אוכלים בליווי משחת פלפלים ירוקים חריפים, אבל הן נהדרות (ומתובלות כהלכה) גם בלי
אוזני חזיר. כי בכל זאת, אנחנו במזרח. לא היה לי האומץ לנסות
