כשכיכר העיר הופכת לכפר: ביקור ביוניין סקוור

אחד הסרטים האהובים עלי בתור ילדה היה בחזרה לעתיד (הראשון. נו ברור). כמי שעוד התרוצצה בחיתולים בסוף שנות השמונים קצת פספסתי את האימפקט של הסרט בזמן אמת, אבל האחים הגדולים שלי דאגו להכיר לי את הקלאסיקה העל-זמנית הזו (no pun intended) היטב, וכמו הרבה ילדים אחרים אז כנראה, מסע בזמן עם מייקל ג'יי פוקס הפך עבורי לחלום אולטימטיבי.

כשגדלתי הבנתי שמכונת זמן כנראה לא תהיה לי (ועל מייקל המסכן בכלל אין מה לדבר), אבל בכלל בלי להתכוון יצא שדילוגים בין שעות, ימים ואזורי זמן הפך אצלי לדבר שבשגרה. כשמתחילים לעבוד כדיילים לא ממש חושבים על זה, אבל להיות דיילת אוויר זה קצת כמו להחזיק מכונת זמן פרטית משלך: את ממריאה ללוס אנג'לס באמצע הלילה, ולמרות שעברו כבר 18 שעות מאז שיצאתם השעה רק 7 בבוקר כשנוחתים. את יוצאת לניו-יורק בבוקר ומגיעה לעיר בדיוק בזמן לארוחת ערב מוקדמת או איזה קוקטייל קליל, אפילו שהשעון על היד שלך (כן, שעון יד. עם רצועה והכל. לכל הדיילים יש כזה. תאמינו או לא אבל זה חלק סמי-רשמי מהמדים וללא ספק הפריט הכי שימושי שיש עלינו בטיסות, אולי חוץ מליפסטיק) מראה שכבר אחרי חצות. את ממריאה חזרה מהודו בערב, וכשאת מגיעה הביתה עדיין חושך בחוץ איכשהו. זה אולי לא מגניב כמו בסרט, אבל זה בכל זאת הכי קרוב שאפשר.

הדאונסייד של כל הדילוגים האלה בזמן, וזה כבר ממש כמו בסרט, הוא הבלגן האטומי והכאוס הכללי שמתלווה אליהם. כבר שנתיים וחצי שאני לא בטוחה איזה יום היום. סופי השבוע שלי יכולים להימרח על פני ארבעה ימים ויותר בניו-יורק או בנגקוק, או להיעלם לגמרי בין קוויקי בוקר בשישי לטיסת ערב במוצ"ש. 3 ימים בבית באמצע השבוע הופכים לדבר שבשגרה, ואני לא מצליחה להבין למה אף אחד לא יכול להצטרף אלי לבילוי בים או לאן השותפה החדשה שלי נעלמת כל יום לכל כך הרבה שעות, עד שבסוף אני קולטת שזה בגלל שהם כולם פשוט צריכים ללכת לעבודה (כל יום! בלתי נתפס!). בקיצור, תפיסת הזמן של דיילים משובשת כמעט כמו לוח הטיסות של טורקיש איירווייז ביום שאחרי הפוטש.

כל ההקדמה הארוכה הזו באה בעצם להסביר (לא נעים לי לכתוב 'לתרץ') את האיחור המביש שהפוסט הזה עולה בו. בחיי שתכננתי להעלות אותו כבר לפני שבועות, בחיי, אבל בין סטנדביי לקוויקים לסופי-שבוע-באורך-שבוע בניו-יורק, לא היה קל למצוא זמן לשבת ולברור תמונות מול המחשב או לכתוב פוסט ראוי, ומפה לשם, הופס! עברו כבר חודשיים והפוסט עדיין בשלבי עריכה.

למרות זאת, ועכשיו שניסחתי לעצמי כתב הגנה, החלטתי להתגבר על המבוכה ולספר שלפני כמה (וכמה..) שבועות, בסוף מאי, ביליתי בארה"ב את ה-Memorial Day Weekend, שמסמן עבור האמריקאים את תחילתו הלא רשמית של הקיץ במדינה. החג, שבאמריקה כמו באמריקה, מצוין בעיקר על ידי סיילים חגיגיים וברביקיו ומזכיר יותר את יום העצמאות מאשר יום הזיכרון בעיניים ישראליות, לא אכזב והביא איתו סופ"ש קייצי למהדרין. מזג האוויר החמים והשמש הנעימה, שאי שם במאי עוד היו נדירים יחסית בניו-יורק, סיפקו הזדמנות מצוינת לבקר ב-Union Square Greenmarket, שידוע גם כשוק האיכרים של היוניין סקוור ונחשב לאחד השווקים הפתוחים המוצלחים והמוערכים בניו-יורק (ובכלל).

apples union square greenmarket

השוק, שמציין השנה ארבעים שנים להיווסדו, התחיל כיוזמה קטנה של בארי בנפ, מתכנן עירוני תושב ניו-יורק ונכד לסבא חקלאי, שראה איך החוות המשפחתיות שלו ושל המשפחות מסביב הולכות וקמלות, מצטמקות ונעלמות בקרב מול התאגידים הגדולים. היוזמה הראשונית נועדה לאפשר לחקלאים הקטנים למכור ישירות לצרכנים העירוניים מבלי לסבול מפערי התיווך שנגסו ברווחים שלהם בשיטתיות, ולנסות להבטיח כך את המשך קיומן, שנראה אז רעוע למדי, כמעט חסר סיכוי. מאז זרמו כבר הרבה מים בהדסון, ומה שהתחיל כשוק קטנטן של 12 איכרים שאך בקושי השתכנעו להשתתף גדל והתפתח לאוסף שלם של שווקים בעלי שם עולמי שפועלים ממנהטן לקווינס ומברוקלין לברונקס.

IMG_3341

IMG_3365

IMG_3505

IMG_3403

השוק המקורי ביוניין סקוור נותר המרכזי והמפורסם מבין השווקים השונים, והוא מציע את מיטב התוצרת החקלאית של איכרי ניו-יורק, ניו-ג'רזי, פנסילבניה, מסצ'וסטס, ניו-אנגלנד, וורמונט וקונטיקט. אפשר למצוא בו עשרות רבות של זני פירות וירקות שלא נמכרים באף סופר, גבינות מייצור מקומי, דגה, מוצרי שרקוטרי ייחודיים, וחומרי גלם ומוצרי מזון יצירתיים שאופייניים למקום ולעונה, מסוכריות מייפל מתובלות מוורמונט, יין רובארב שנמכר רק באביב, לאבנה (מדהימה!) מחלב באפלו או עצמות ביזון צלויות ומוכנות לשימוש בציר.

IMG_3534

IMG_3573

IMG_3374

IMG_3417

IMG_3450

IMG_3418

IMG_3415

IMG_3484-2

IMG_3513

אני ביקרתי במקום בדיוק בתפר שבין האביב לקיץ, כך שמצאתי שוק פרחוני ויפה במיוחד עם תוצרת מגוונת שמאפיינת את שתי העונות.

IMG_3297

IMG_3288

IMG_3497

בערך במרכז השוק ניצב דוכן מידע בו ניתן למצוא ברושורים מברושורים שונים, מפה של השוק, מידע על החקלאים החברים בו ועובדות נחמדות שיענו על כל שאלותיכם (תוכלו לאתר אותו כבר מרחוק לפי הדגל הורוד שמתנוסס מעליו). לצד הדוכן הקטן מסתתר מעמד מתכונים, שמציע מגוון של מתכונים עונתיים בכיכובם של הירקות, הפירות ושאר חומרי הגלם שאפשר למצוא בשוק.

IMG_3471

IMG_3489

IMG_3398

IMG_3424

IMG_3315

IMG_3563

IMG_3349

אם את רוב התוצרת, שמצטיינת בטריות ועונתיות, אי אפשר כל כך לקחת חזרה הביתה (אלא אם בא לכם להסתבך עם משרד החקלאות, או שלחלופין התמזל מזלכם והבית שלכם הוא בניו-יורק), אזי שמתכונים אפשר גם אפשר. (מי שמתעניין עוד אגב וודאי ישמח לדעת שארגון Grow NYC , שמפעיל את השוק, הוציא ב-2014 ספר בישול שלם [ושני במספר כבר], שלא רק שם בקדמת הבמה את התוצרת שהשוק מציע אלא מציג גם את סיפוריהם של החקלאים שגידלו וייצרו אותה. מעין פארם טו טייבל גרסת הכריכה הקשה. אני עצמי לא הצלחתי עדיין לשים עליו יד, אבל בהתחשב בכך שבשלנים וכותבי אוכל כמו  מליסה קלארק מהניו יורק טיימס, הסופר מייקל פולן, המסעדן דניאל בולו, אמנדה הסר מ-Food52 וכריסטינה טוסי מה-Milk Bar נמצאים בין השפים והכותבים שתרמו לו מתכונים, אפשר להניח שמדובר באסופה ראויה למדי).

את המתכון שכאן מצאתי תוך כדי סיבוב בשוק, והוא מציע את הגרסה היוניין סקוורית לסוקה (socca)– מעין קרפ מלוח מקמח חומוס שנפוץ באזורי החוף של צפון מערב איטליה ודרום מזרח צרפת. הגרסה הבסיסית שלו כוללת רק קמח חומוס, מים, שמן זית וקצת מלח ופלפל לתיבול, אבל הגיוונים אינסופיים. באזורים מסוימים באיטליה למשל נהוג להוסיף לבלילה ארטישוק, בצל או דגיגונים קטנים, לתחוב פרוסות סוקה מוכנות לתוך פוקצ'ות שמנמנות או לטגן אותן לאחר האפייה לאקסטרה קריספיות ולאכול כמו צ'יפס.

כיאה לשפע שאפשר למצוא בשוק הניו-יורקי, הגרסה היוניין-סקוורית מועשרת באספרגוס, עירית ותבלינים, ובהתאם למגמות עכשוויות בעולם האוכל, גם סטייפלז טבעוניים כמו חלב קוקוס ושמרי בירה (על תקן שמנת ופרמז'ן, רק מוסריים) מצאו את דרכם לתוכה. את האספרגוס, שנפוץ למדי בניו יורק אבל קצת יותר נדיר ויקר כאן אצלנו, החלפתי, ברוח המקומיות והעונתיות שמאפיינת שווקי איכרים באשר הם, בגאוות המטבח הישראלי העכשווי, הכרובית. ברוקולי וכרוב (מפורקים קטן-קטן) יתאימו פה מאד גם הם.

socca

סוקה, גרסת יוניין סקוור: (נערך ופורסם במקור על ידי אנשי feedfeed, בשיתוף עם ארגון Grow NYC)

מצרכים:

1/2 1 כוסות קמח חומוס

1 כוס מים חמימים

1/2 כוס חלב קוקוס (לא חובה לטעמי אבל ככה עושים את זה ביוניין סקוור)

2 כפות שמן זית

1/2-3/4 כפית מלח ים

1/2 כפית כמון, או לפי הטעם (אין מה להתקמצן על כמון, במיוחד בכל מה שקשור לחומוס)

1/4 כפית כורכום, או לפי הטעם (פה דווקא הייתי נזהרת. לכורכום יש נטייה להשתלט)

1 כף שמרי בירה (או 1 כף גבינת פרמז'ן מגוררת. אופציונאלי אבל מוסיף המון)

1 שן שום,קלופה וכתושה

חופן עירית קצוצה

כמה פרחי כרובית (ממה שנשאר מהכרובית לא יהיה חסר מה לעשות), מפוררים לפרחים קטנים מאד

מלח גס ופלפל שחור גרוס

אופן ההכנה:

מרפדים תבנית תנור בנייר כסף ומחממים תנור ל-180 מעלות.

בקערה גדולה, מערבבים יחד קמח חומוס, מלח ותבלינים. משתדלים לפרק ולפורר את גושי הקמח בעזרת מזלג או מטרפה. מוסיפים מים, חלב קוקוס, כף 1 (מתוך 2) של שמן זית ופרמז'ן אם רוצים. מערבבים עד שהתערובת אחידה וחלקה ואין גושים.

מוסיפים פנימה את השום הכתוש וכחצי מהעירית ומערבבים קלות. משאירים את התערובת לנוח למשך 20 דקות לפחות בטמפרטורת החדר.

בזמן שהתערובת נחה, מכניסים את פרחי הכרובית לתנור לצלייה ראשונית (הסוקה עצמה נאפית זמן קצר למדי שלא מספיק לצלייה הגונה של הכרובית, כך שצריך להתחיל את האפייה שלה מראש). כעבור 20-30 דקות (תלוי בתנור ובכמה שחומה אתם רוצים את הכרובית שלכם), מוציאים את הכרובית מהתנור ומניחים בצד.

מעלים את חום התנור ל-200 מעלות ומזרזפים את שארית שמן הזית בכלי חסין חום, לכיסוי מלא של התחתית (במידת הצורך מוסיפים עוד קצת שמן). מעבירים את הכלי המשומן לתנור החם לכמה דקות ונותנים לשמן להתלהט. כשהשמן חם, מוציאים (בזהירות!) את הכלי הלוהט מהתנור ומוזגים פנימה שכבה דקה מתערובת החומוס. הסוקה צריכה להיות קצת יותר עבה מקרפ קלאסי אבל עדיין יותר דקה מפנקייק ממוצע (במידת הצורך עובדים בנגלות – כל הכיף בסוקה הוא בפריכות ובקצוות השחומים). מפזרים בזריזות את שאר העירית הקצוצה ואת פרחי הכרובית שצלינו קודם ומחזירים לתנור. אופים כ-10 דקות, עד שהקצוות משחימים היטב. מוציאים מהתנור ומניחים להתקרר לכמה דקות. לפני ההגשה בוזקים בנדיבות פלפל שחור גרוס ומעט מלח גס. המהדרין יוסיפו מעל גם שפריץ של שמן זית. אוכלים חם.

ג'ינגל בלז וג'ינג'רברד: כריסמס בניו יורק

בפוסט הקודם כתבתי פה על חג ההודיה ופאי דלעת ועל הסתיו בניו-יורק וכמה שהוא יפה. העונה הזו לוקחת בעיני את כל האחרות, ולחגים שלה –הלוואין ות'נקסגיבינג- יש איזה קסם סתווי מיוחד. אבל כמו שכולם יודעים, חגי הסתיו הם רק יריית הפתיחה לחגים הכבדים באמת של ה- Holiday Season: ה-New Year's, ויותר ממנו, חג המולד. מי שמצטער על המהירות שבה עלי השלכת והרוחות הקרירות נעלמים לטובת עצים קירחים וטמפרטורות מקפיאות יכול התנחם בקישוטי הכריסמס שמתחילים למלא את העיר רגע אחרי חג ההודיה, ונותנים פייט לא רע לדלעות ולעלים של הסתיו.

Christmas tree in New York

fifth avenue christmas decorations

כמי שבתור ילדה קצת קינאה בכל הקישוטים והמתנות והקסם שיש לחג הזה להציע, סיבוב ברחובות ניו יורק בשבועות שלפני החג מספק פיצוי לא רע. אוסף הקישוטים המרשים ביותר נמצא, ללא ספק, לאורך השדרה החמישית וספציפית באזור הרוקפלר סנטר, שהכיכר למרגלותיו הפכה זה מכבר לסמל איקוני של כריסמס בניו-יורק. קתדרלת סנט פטריק המרשימה, שצמודה אליה, מספקת את ההקשר הדתי המתבקש ומעניקה לחוויה המודרנית והצרכנית הזו איזה טאצ' קדוש להשלמת החוויה. נכון, האווירה תיירותית להחריד והכיכר עמוסה עד אפס מקום בימים שלפני הכריסמס, אבל אם אתם מחפשים מקום לספוג בו קצת אווירת חג, אין כמו אוסף הקלאסיקות הניו-יורקיות של הרוקפלר לטובת המשימה. רחבת הקרח המפורסמת נפתחת כל יום משמונה וחצי עד חצות, ומציעה סבבי החלקה של 90 דקות. התור (והקור) יכולים להיות אכזריים והמחיר מטפס בתקופת החגים ל-32$ למבוגר (לא כולל השכרת מחליקיים ב-12$), כך שצריך לבוא מוכנים מנטלית ולבושים היטב. אני קצת חששתי מעצמות שבורות ומהתור המסיבי והעדפתי ליהנות מהרחבה מבחוץ.

The Rink at Rockefeller Center

העץ המרשים ועצום המימדים שניצב מעל הרחבה הפך מזמן לאחד מסמלי הכריסמס בניו-יורק. משימת הצילום שלו התגלתה כלא פשוטה – רק כשעומדים מתחת לעץ אפשר להבין באמת עד כמה הוא גדול, גבוה ועמוס תאורה, אבל רק במבט מרחוק מאפשר להתרשם ממנו במלוא היקפו. סתם כדי לקבל קצת פרופורציות, גובהו הממוצע של העץ נע בדרך כלל בין 20-30 מטר, ויותר מ-30,000 נורות (!!) שפזורות לאורך יותר מ-8 ק"מ(!) של חוט מאירות אותו. אין מה לומר, האמריקאים האלה עושים עבודה מרשימה.

rockefeller christmas tree

rockefeller christmas tree

rockefeller christmas tree

התצוגה המרשימה של Saks Fifth Avenue בקצה השני של הכיכר משלימה את אווירת החג. על חזית הבנין מוצג כל ערב מופע מרשים של אורות ומוזיקה לכבוד החג, וחלונות הראווה של החנות, שבה ניתן למצוא מותגים כדוגמת פראדה, פנדי, שאנל, גוצ'י ודומיהם, לובשים חג והופכים מדי שנה לאטרקציית כריסמס תיירותית ראשונה במעלה. השנה, העקרון המארגן של התצוגה היה קרח – השמלות, התיקים הנעליים והתצוגות המיוחדות של ארוחות חג ראוותניות הוצגו כשהם עטופים בשכבת כפור ומכוסים באניצי קרח (מלאכותי, כמובן). מדובר בחווית ה-window shopping האולטימטיבית, בעיקר בהתחשב בכך שגם עם ההנחות והמבצעים של החג, window shopping הוא כל מה שרובנו יכולים להרשות לעצמנו בבית הכלבו המאד יוקרתי הזה.

Saks Fifth Avenue Christmas display

Saks Fifth Avenue Christmas display

Saks Fifth Avenue Christmas display

Saks Fifth Avenue Christmas display

Saks Fifth Avenue Christmas display

מי שחסר לו קצת סכרין בין כל האורות, הקישוטים, הקרח והנצנוצים, או שסתם קפאו לו האצבעות בדצמבר הניו-יורקי, יכול להיכנס להפשיר ולהתחמם קצת בחנות השוקולד היוקרתית Teuscher , שנמצא פחות או יותר באמצע הדרך בין העץ לאורות של סאקס פיפת' אווניו, מול חנות המזכרות של מוזיאון המטרופוליטן. המקום מציע פרלינים, טראפלז ושאר בונבוני שוקולד באיכות מעולה, ותצוגת הכריסמס שלו מתוקה במיוחד ומושקעת מאד. המחירים כמובן בהתאם (בכל זאת, מדובר בשוקולד שוויצרי משובח שנמכר בלב השדרה החמישית בניו-יורק), אבל למי שמחבב שוקולד יהיה קשה לוותר על התענוג. אני נכנסתי פנימה סתם בשביל להתרשם, אבל בסוף נכנעתי לריח השוקולד המתוק שאפף אותי מכל עבר ורכשתי לי קופסה קטנה של 6 פרלינים (במילוי אייריש קרים, קרמל מלוח, קרם קינמון, שברי אגוזי לוז, קראנץ' דבש-לוז ומוקה) במחיר מפוצץ של 20$. מומלץ אם אתם בביקור חד פעמי, אבל פחות משתלם בתור הרגל קבוע.

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

מי שמחפש כריסמס ניו-יורקי באווירה קצת פחות תיירותית, ועם סחורה שאפשר גם לקנות ולא רק להתפעל ממנה, יכול להמשיך בטיול על השדרה חמישית ולרדת כמה רחובות לכיוון לברייאנט פארק. בפארק הקטן, הסימפטי והמזמין, שכיף לבקר בו כל השנה ולא רק בכריסמס, אפשר למצוא שוק חג מולד חמוד וגם רחבת החלקה על הקרח, שבניגוד לרוקפלר מציעה תור סביר והחלקה בחינם. השוק מחולק לדוכנים-דוכנים שמציעים סחורה מגוונת: קישוטי כריסמס מושקעים, כלי בית יפים, חפצי נוי, פוסטרים ושאר חפצי אמנות, גופי תאורה דקורטיביים, מוביילים, כובעים, סוודרים, צעיפים ובקיצור כל מה שאפשר לרכוש למישהו כמתנה לכריסמס. באופן בלתי נמנע, חלק מההיצע הוא בעל אוריינטציה תיירותית למדי (סווטשרטים של "איי לאב ניו-יורק" וכיוצא באלו), אבל מרבית המוצרים מקוריים, יפים ונושאים את האופי הארטיזנלי והעיצובי המתבקש משוק חג מקומי בעיר כמו ניו-יורק.

Bryant Park holiday market

Bryant Park holiday market

Bryant Park holiday market

IMG_2860

מלבד מתנות לחג, אפשר למצוא כמובן גם דוכני אוכל, שמציעים הכל מקלאסיקות עונתיות כמו סיידר תפוחים ושוקו חם, עבור בקלאסיקות אמריקאיות כדוגמת דונאטס, פרצלז, ומאק אנד צ'יז ועד קלאסיקות ניו יורקיות מודרניות כדוגמת המבורגר טבעוני. אפילו נציגות ישראלית אפשר למצוא שם, עם דוכן פלאפל וחומוס שמשום מה מוכר גם עוגות קיורטוש הונגריות (אבל במילוי שוקולד השחר, כך שהטאצ' הישראלי נשמר).

IMG_2791

Bryant Park holiday market

שוק חג פופולרי נוסף הוא השוק ביוניין סקוור בדאון טאון מנהטן. ההיצע די דומה לזה של השוק בבראיינט פארק, אבל השוק של יוניין קצת יותר גדול והלוקיישן –לא רחוק מצ'לסי והמיטפאקינג דיסטריקט- הוא unbeatable. בסופי שבוע השוק גדוש קונים, כך שמומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות או באמצע השבוע. אני נקלעתי אליו בשעות הצהריים המאוחרות של יום ראשון (כנראה הזמן הגרוע ביותר לבקר בשוק), ובקושי הצלחתי לזוז. רחבת קרח צמודה אמנם אין כאן, אבל חובבי המחליקיים יכול לטייל לכיוון הרחבה הקטנה והחמודה של ה- Standard Hotel, ממש מתחת לטיילת ההיי ליין (אתר חובה בפני עצמו) וצמוד ל-Stanard Grill, הוט-ספוט מקומי לבראנץ' וקוקטיילים (נסו את ה-seven grain waffle וה-crispy potatoes בחמאת שום ועשבי תיבול. ללא תתאכזבו).

IMG_2810

Union Square holiday market

השנה פעל ליד השוק הגדול והמוכר ביוניין סקוור שוק פופ-אפ עונתי של אתר האוכל הנפלא Food52. האתר, למי שלא מכיר (וכדאי להכיר!), מציע מתכונים נפלאים וכתבות אוכל מרתקות, ולאחרונה פתח גם חנות אינטרנטית שמוכרת כלי מטבח ומותגי מזון ארטיזנליים. השוק הקטן והאסטתי, שהציע אווירת חג מבלי להיות צ'יזי וכריסמסי מדי (אפשר לסמוך על החבר'ה של פוד52 בקטעים האלה), סיפק הזדמנות מצוינת לגעת ולראות מקרוב את מה שבדרך כלל רואים רק ווירטואלית, וכמי שעוקבת אחרי האתר כבר תקופה היה מדובר בביקור מרגש למדי. אפשר היה למצוא בו כלי מטבח מעוצבים לעילא, ספרי בישול מצוינים ואפילו קצת אוכל של ממש בדמות פופקורן בטעמים, ביטר אלכוהולי בטעמי פירות ודבש מתובל, ומדי יום התארחו בו אנשי אוכל מתחומים שונים לחתימה על ספרים וסדנאות שונות. אני הגעתי לעיר רק ביום האחרון לפעילותו של השוק ובטעות מצאתי את עצמי מבקרת בו בלי מצלמה, כך שלצערי אין תמונות שלו להציג, אבל היי- זו רק סיבה נוספת לבקר בו שוב בשנה הבאה.

teuscher fifth avenue christmas

ואם כבר אוכל, מסורות האוכל של החג הזה הן סיפור מרתק בפני עצמו. לכל מדינה ועדה נוצרית יש את מאכלי החג שלה, כמו למשל ה-Christmas Ham  וה-Christmas Pudding הבריטיים, מסורת הסמורגסבורד השבדית , ה-Eggnog הצפון אמריקאי, או ה- Glühwein הגרמני (יין חם מתובל בקינמון, ציפורן ותפוזים שנמכר באופן מסורתי בשווקי חג מולד). אחת ממסורות החג החמודות במיוחד היא אפיית עוגיות: אם בראש קינוחי הסתיו עומד הפאי לסוגיו, הרי שבכריסמס עוגיות ממגוון סוגים תופסות את הבכורה. בימים שלפני החג נהוג לאפות (או לכל הפחות לקנות) מגשים על גבי מגשים של עוגיות, שאותן מנשנשים לפני, במהלך ואחרי החג. מנהג אפיית העוגיות נפוץ במקומות רבים, והמסורות רבות ומגוונות. לכל תרבות ואזור העוגיות שלו, אבל חלק מהכיף כאן הוא שבניגוד לקינוח אחד מרכזי ומרשים, לא חייבים להיצמד רק לסוג אחד של עוגיות – העיקר פשוט לאפות כמה שיותר מהן. ברוח החג, The more, the merrier.

הותיקה, המוכרת ואם יורשה לי גם הקסומה מכל עוגיות החג היא עוגיית הג'ינג'רברד, שממלאת לקראת החג מאפיות ושווקים באירופה וארה"ב. מקורן של העוגיות הללו באירופה של ימי הביניים, שבה תבלינים אקזוטיים (בזמנו) כדוגמת ג'ינג'ר, קינמון ופלפל שחור התקבלו בהתלהבות. בגלל מחירם היקר, היה נהוג להשתמש בהם רק באירועים מיוחדים ועיתות חג כדוגמת הכריסמס, מה שהפך אותם למזוהים עם טעמי החג וריחות העונה. היום כל אחד יכול אמנם להשיג את התבלינים האלו בקלות ובזול במכולת הקרובה לביתו, אבל האסוציאציה נשארה. לכבוד הכריסמס, ובעיקר כמתנת חג לעצמי, אני מביאה כאן מתכון לעוגיות החמודות, הפריכות והמתובלות האלה. נכון שכיף לאכול אותן כל השנה, אבל בחג המולד הן טעימות במיוחד, בייחוד אם גדלתם בבית יהודי למהדרין ובסתר לבכם התאוויתם כל שנה לכריסמס מנצנץ ויפה עם עוגיות, סנטה קלאוס ומתנות, כמו באמריקה.

image

עוגיות ג'ינג'רברד חגיגיות: (מבוסס על המתכון הזה, עם תוספות, שינויים והתאמות)

מצרכים:

350 גרם קמח לבן

1 כפית סודה לשתיה

2 כפיות ג'ינג'ר טחון

1 כפית קינמון

1/2 כפית פלפל שחור טחון טרי

1/8 כפית ציפורן

כמה גירודי אגוז מוסקט

165 גרם סוכר חום בהיר

125 גרם חמאה, חתוכה לקוביות

1 ביצה

4 כפות דבש

הכנה:

מערבבים יחד במעבד מזון קמח, סודה לשתיה, תבלינים וסוכר לכמה שניות. מוסיפים את החמאה ומערבבים בכמה פולסים עד שגושי החמאה נעלמים בתערובת.

טורפים היטב את הביצה עם הדבש. מוסיפים בהדרגה למיקסר תוך כדי שהוא עובד.

ממשיכים להוסיף את תערובת הדבש פנימה רק עד שהתערובת מתאחדת לכדי גוש. יותר מדי מהדבש והביצה, והתערובת תהפוך רטובה מדי ולא תקבל באפיה את ה-snap שאופייני לעוגיות ג'ינג'ר לאחר האפיה.

מעבירים את הבצק לניילון נצמד או לשקית ניילון, עוטפים היטב ומעבדים קלות עם הידיים ליצירת כדור אחיד. משטחים לדיסק ומעבירים למקרר למשך כחצי שעה.

מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס ומסדרים נייר אפיה על תבנית תנור.

מרדדים את הבצק על משטח מקומח לעובי של כחצי ס"מ, וקורצים ממנו צורות בעזרת חותכן העוגיות האהוב עליכם (באופן טבעי, לעוגיה הזו אני אוהבת להשתמש בחותכן ה-gingerbread man הקלאסי).

מעבירים את צורות הבצק לתבנית התנור ומשאירים רווח ביניהן (העוגיות לא נוטות אמנם להתפשט באפיה, אבל אם הן יהיו צמודות מדי ויגעו אחת בשניה צורתן עלולה להיפגע).

אופים כ-9-11 דקות, עד שהעוגיות מקבלות גוון שזוף. מוציאים את התבנית מהתנור ומניחים לעוגיות לנוח על מגש האפיה למשך כ-10 דקות. לאחר 10 דקות מעבירים אותן להצטנן על רשת.

אחרי שהעוגיות התקררו לחלוטין, אפשר לקשט אותן בעזרת רויאל אייסינג (טורפים חלבון ביצה עם חצי כפית מיץ לימון ומנפים פנימה בהדרגה אבקת סוכר. ככל שתהיה יותר אבקה האייסינג יהיה יותר יציב – כמות של כ-180 ג' לחלבון אחד תייצר ציפוי עמיד יחסית, שמאפשר לקשט את העוגיות בחיוכים וכפתורים שיתייצבו וישמרו על צורתם מבלי לזלוג לצדדים).

The Pumpkin Spice Post

אני אוהבת את הסתיו. גיליתי את זה בשנה שעברה, בשהיות הסתוויות שיצא לי לעשות בניו-יורק (בארץ כידוע אין סתיו, כך שהשנים שחוויתי אותו כאן לא נחשבות). אז נכון שעצם הביטוי 'סתיו בניו-יורק' הוא קצת קלישאתי (ותודה לוינונה ריידר וריצ'רד גיר שהרסו אותו לכולנו סופית), אבל לא יכולתי לתת לעונה היפה הזו לחמוק לי מבין האצבעות בלי איזה פוסט בנושא.

כל מה שראיתם ושמעתם –בסרטים, ספרים, תמונות, גלויות וכל מדיה אפשרית פחות או יותר- על הסתיו של ניו-יורק וכמה שהוא יפה מחוויר לעומת איך שהיא נראית במציאות. העיר פשוט יפהפייה. העצים משירים עלים, האוויר פריך ועשרות גוונים חמים של כתום צובעים את הכל. סנטרל פארק, שגם ככה מרשים ביופיו, הופך לעוצר נשימה ממש.

new york fall central park

במציאות הוא אפילו יותר יפה. סנטרל פארק

new york fall central park squirrel

new york fall central park

new york fall central park

new york fall central park

new york fall central park squirrel

סתיו הוא לא רק עונת השלכת בארה"ב אלא גם עונת הפאי. מתכוני פאי ממלאים את מדורי האוכל, ערימות שלו ממלאות את המרכולים וכולם אוכלים אותו. ניסיתי למצוא להרגל הזה הסבר היסטורי או סוציולוגי מספק, בינתיים בלי הצלחה, אבל אני בהחלט מתכוונת להמשיך לנסות ולעדכן כשיימצא אחד שכזה.

reasons to love fall pie

עונת הפאי בארה"ב: אילוסטרציה. לקוח מכאן

ה-theme הכתום ממשיך כאן גם אל תוך האוכל: גבוה מעל כל קינוחי ומאפי העונה ניצב בגאון מלך הפאי הסתווי, ה-pumpkin pie. דלעות לסוגיהן, שגם ככה נטועות עמוק בשורשים הקולינריים והתזונתיים של יבשת אמריקה, הופכות לצו השעה. הן נמצאות בכל מקום, ממלאות את המדפים, מקשטות את השווקים, ועולות על השולחן בשלל צורות ודרכים: לקינוח או למנה עיקרית, כתוספת או רק כקישוט.  ­­

pumpkins

גם מי שיעדיפו להתנזר מדלעת לא יוכלו להתחמק מריחה, וספציפית מארומת ה-pumpkin spice הנישאת באוויר. אם נדמה שהדלעת נמצאת בכל מקום, הרי שתערובת הפמפקין ספייס הופכת בעונה הזו לנפוצה יותר מעלי שלכת בפארק. מדובר בתערובת תבלינים שמכילה קינמון, ג'ינג'ר, ציפורן ואגוז מוסקט ומשמשת באופן מסורתי לתיבול קינוחי דלעת, אבל באמריקה כמו באמריקה, היא טיפה, איך נאמר זאת, התמסחרה. כל עונה מחדש, האמריקאים סובלים (במידה רבה של צדק) מחשיפת יתר לשלל מוצרים בטעם ובריח פמפקין ספייס, וכבר פיתחו הררי הומור עצמי בנושא.  גרוע מכך, הרבה (אולי אפילו מרבית) מהגרסאות התעשייתיות של התערובת שמציפות את האמריקאים המסכנים מכל עבר, מציעות גרסה מלאכותית, מסונתזת ונחותה למדי של הדבר האמיתי. הפמפקין ספייס לאטה המפורסם של סטארבקס מתוק עד בחילה, וחוץ מארומה נעימה אין לו לטעמי הרבה מה להציע. זה לא אומר כמובן שאני מצליחה להימנע מלהתפתות ולהזמין אותו כל שנה מחדש (כי בכל זאת, אם לא אטעם קצת פמפקין ספייס איך אדע שהגיע הסתיו?), אבל בדרך כלל (כלומר תמיד) אני מגלה מחדש כמה הוא נורא ומוותרת אחרי שני שלוקים. עוגיות Oreo בטעם פמפקין ספייס, שמשום מה חשבתי שכדאי לנסות, התגלו כגרועות אפילו יותר מהקפה: הקרם באמצע כתום, יפה ומריח נפלא והעוגיות משני הצדדים לא רעות כשלעצמן, אבל כשנותנים ביס בכל הסנדביץ' הזה מתגלה עוגיה בטעם חד וברור של סבון. לא מומלץ בכלל. ואפשר להמשיך את הרשימה הזו עוד ועוד: פמפקין ספייס מרשמלו, פמפקין ספייס m&m's, פמפקין ספייס פרינגלס, פמפקין ספייס וודקה, נקניקיות, סלסה ואפילו חומוס(!!!). בקיצור, הבנתם את הרעיון.

pumpkin spice everything

תמונה: Getty Images. גם אני קצת התמסחרתי לכבוד החלק הזה של הפוסט

למרות זאת, אם נתעלם לרגע מסינדרום ה- pumpkin spice evvvvvverything האמריקאי, הרי שבגרסתה הטרייה והלא-מתועשת, מדובר בתערובת תבלינים נפלאה: ארומטית, מחממת, מתקתקה במידה, שמוציאה מהדלעת את המיטב שלה ומתאימה בול לעונה ולטמפרטורות היורדות בחוץ.

למרבה השמחה אנחנו פה בישראל לא סובלים בשום צורה מחשיפת יתר לפמפקין ספייס, ולמרבה הצער גם לא נהנים מאף טיפת סתיו. אבל בגלל שבכל זאת נהיה פה קצת קריר לאחרונה –ובמיוחד לכבוד חג ההודיה האמריקאי, שחל ממש היום- אני מביאה כאן מתכון לגדול קינוחי החג והעונה בכלל, ה- pumpkin pie. הפאי הנימוח הזה יהיה טעים כל החורף ולא רק ב-Thanksgiving , אז מקובל להגיש אותו לסיום הארוחה יחד עם מנה נדיבה של קצפת מעל לכל פרוסת פאי. תוספת של פרלין פקאן (אגוז שמקורו, כמו הדלעת, ביבשת אמריקה וגם ממנו נהוג להכין פאי בחג הודיה, כך שהוא מתאים כאן במיוחד) הופכת את הפאי הזה לחגיגי במיוחד. שכבת הפרלין, שמתגלה כשחותכים את הפאי, מוסיפה לו קראנץ' נעים ותורמת לאפקט הרושם. אפשר ללכת על גרסה מסורתית יותר ולהכין את הפאי גם בלעדיה, אבל מדובר בתוספת מושלמת למי שרוצים להיכנס לקצת אווירת חג סתווית.

IMG_1962

pumpkin pie עם שכבת פרלין פקאן: (לתבנית פאי שטוחה בקוטר 24 ס"מ. מבוסס על המתכון הזה עם שלל שינויים והתאמות)

מצרכים:

לבסיס הפאי:

155 ג' קמח לבן

1/2 1 כפית סוכר לבן

1/4 כפית מלח שולחן

115 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות

60 מ"ל (1/4 כוס) מי קרח

לשכבת פרלין פקאן:

70 ג' אגוזי פקאן, קצוצים גס

50 ג' סוכר חום כהה

1/4 כפית ג'ינג'ר

קורט מלח ים

20 גרם חמאה, מומסת

למילוי:

דלעת במשקל של כ-900 ג' (כולל הגרעינים והקליפה והכל), או 3/4 1 כוס של מחית דלעת מוכנה

110 ג' סוכר חום כהה

1/2 כפית מלח ים

1 כפית קינמון טחון

1/2 כפית ג'ינג'ר טחון

1/8 כפית ציפורן טחון

אגוז מוסקט שלם, מגורר לפי הטעם

300 מ"ל (מיכל וחצי) שמנת להקצפה (הסוג הלא ממותק), קרה

3 ביצים גדולות בטמפרטורת החדר

אופן ההכנה:

מכינים את בסיס הפאי: במעבד מזון (או בקערה, בעזרת הידיים) מערבלים יחד קמח, סוכר ומלח לכמה שניות. מוסיפים את החמאה ומעבדים בפולסים עד שהתערובת הופכת פירורית (עדיין יהיו גושי חמאה קטנים מפוזרים בבצק). תוך שמעבד המזון עובד על מהירות נמוכה, מזליפים לתוכו בהדרגתיות אך בזריזות את המים. לא מוסיפים הכל בבת אחת – עוקבים ומפסיקים להרטיב את הבצק כשהוא מתחיל להתגבש לגושים גדולים. מעבדים בעזרת הידיים לכדור אחיד ועוטפים בניילון נצמד או בשקית ניילון. משטחים את הכדור לדיסק ומעבירים למקרר לשעה לפחות.

לאחר קירור, מרדדים את הבצק על משטח עבודה מקומח לעיגול (טיפ: כדי להבטיח שהבצק לא יידבק למשטח העבודה ויעשה צרות כשתרימו אותו, כדאי להפוך אותו על צידו כשמרדדים במקום לרדד פעם לאורך ופעם לרוחב). הגודל הסופי של העיגול המרודד צריך להיות גדול בכ-5-7 ס"מ מקורט התבנית שלכם. מעבירים בזהירות לתבנית פאי, משומנת רק בתחתיתה (שימון הדופנות עלול לגרום לשולי הפאי להחליק למטה בעת האפייה). אני אוהבת לקפל את העיגול לרבעים ולהניחו בתבנית, כשקצה הרבע מונח ממש במרכזה, ולפתוח בעדינות את הקיפולים. מצאתי שכך קל יותר לשלוט בבצק ולהבטיח שוליים בגודל פחות או יותר אחיד, אבל אם מעדיפים אפשר גם לגלגל אותו על המערוך או אפילו סתם להרים עם הידיים. גוזרים בליטות חריגות סביב השוליים על מנת להפוך אותם לאחידים באורכם, תוך שמנסים להשאיר אותם ארוכים ככל הניתן. מגלגלים את שולי הבצק עד לשפת התבנית וממקמים אותם מעל (לא מעבר) לשוליים.

מעצבים את שפתי הבצק: העיצוב המסורתי והנפוץ ביותר לפאי דלעת הוא מה שנקרא באנגלית 'fluted edge'. הדרך להשיג אותו היא להניח אצבע אחת בצד הפנימי של התבנית ושתי אצבעות בצידו החיצוני, וללחוץ. האצבע הפנימית תלחץ החוצה והאצבעות החיצוניות פנימה, כך שביניהן תיווצר צורת חצי עיגול. מי שמסתבך יכול במקום לעבור על השוליים עם מזלג או אפילו לוותר עליהם ופשוט לחתוך אותם לחלוטין. דוקרים את בסיס הקלתית הבצק בעזרת מזלג, ומחזירים אותו לקירור של כ-20-30 דקות לפני האפיה. מחממים בינתיים את התנור ל-200 מעלות צלזיוס.

אופים אפייה עיוורת: מניחים על בסיס ושולי הקלתית נייר כסף. ממלאים את התבנית בקטניות יבשות או משקולות אפייה לכל גובהה (מילוי התבנית כולה עוזר לשמור את שולי הפאי במקומם ולמנוע את צניחתם במהלך האפייה). אופים כ-12-13 דקות.

בזמן שהבצק עובר אפייה ראשונית, מכינים את תחתית הפרלין: מערבבים יחד אגוזי פקאן, סוכר חום, ג'ינג'ר ומלח. מוזגים פנימה את החמאה המומסת ומערבבים היטב עד שהתערובת כולה רטובה ודביקה.

לאחר כ-12-13 הדקות הראשונות של האפייה, מוציאים את התבנית, שולפים בזריזות את תחתית נייר הכסף יחד עם הקטניות, ומפזרים על הבסיס את תערובת האגוזים בשכבה דקה ואחידה (התערובת לא תכסה את התחתית באופן הרמטי וזה בסדר). מחזירים לתנור ואופים ב-175 מעלות כ-8-10 דקות נוספות, עד שהקלתית מזהיבה קלות אך עדיין בהירה.

מכינים את המלית: שמים את הדלורית בשלמותה במיקרוגל למשך כ-6-8 דקות (הזמנים ישתנו בהתאם לגודל הדלורית ולעוצמת המיקרו שלכם, כך שכדאי להיות קשובים לתהליך). כשסכין חודרת בקלות את קליפת הדלורית ושוליה מתחילים להיות רכים למגע, סימן שהיא מוכנה (כדאי לקחת בחשבון שכשהדלורית גדולה במיוחד, הליבה שלה עלולה להישאר לא מבושלת בעוד שהשוליים כן התרככו. אם זה קורה, אפשר לחתוך לפרוסות את החלק הלא מבושל ולבשל במים רותחים עד לריכוך).  חוצים את הדלורית לשניים וגורפים החוצה את הגרעינים והסיבים בעזרת כף מתכת. גורפים החוצה את בשר הדלורית ומעבירים לכוס מדידה גדולה או לקערה. מועכים בעזרת מזלג לפירה. ממשיכים לגרוף ולמעוך עד שמתקבלת כמות של כוס ו-3/4.

מערבבים יחד בסיר מחית דלעת, סוכר חום, מלח, קינמון, ג'ינג'ר, ציפורן ואגוז מוסקט. על אש בינונית, מביאים את הנוזלים בתערובת לבעבוע קל ומבשלים 5-7 דקות תוך ערבוב תכוף. מעבירים לקערה, מוסיפים את השמנת וטורפים היטב. טורפים פנימה את הביצים אחת אחת, עד שהתערובת אחידה לגמרי. שופכים את המלית לתוך הקלתית הסמי-אפויה ואופים בחום של 175 מעלות כ-35-40 דקות. הפאי מוכן כאשר מרכזו עדיין זז מעט כשמנענעים את התבנית אבל שוליו נותרים יציבים. אם רואים במהלך האפייה ששולי הקלתית מזהיבים מהר מדי, אפשר לכסות אותם בנייר כסף ולהמשיך לאפות כרגיל. מצננים על רשת ושומרים במקרר עד לשבוע.

הפאי במיטבו כשהוא צונן לחלוטין ומומלץ להגישו בטמפרטורת החדר, יחד עם הר קטן של קצפת מעל.