וויקאנד לונדון #2

את השבת האחרונה ביליתי בלונדון, בפעם השניה כדיילת (ובכלל). הפעם בחרתי להסתובב בקמדן מרקט, אחד השווקים הוותיקים והפופולריים בעיר. הנה קצת ממה שראיתי, אכלתי, וסימנתי לעצמי שכדאי לאכול בפעם הבאה:

I was lucky enough to spend the last Saturday in London, for the second time as a flight attendant. Here's a bit of what I saw, ate, and wish I would have had room enough to eat:

pasta Camden

Camden Market meat

Peruvian food Camden

הדוכן הפרואני

Camden Market food

לא בטוחה אם זה היה פנקייק, טורטיה, ארפה, או מלאווח, אבל זה נראה והריח נפלא

Ethiopian food Camden

אוכל אתיופי

Indian food Camden Market

הדוכן ההודי

Mexican food Camden Market

והדוכן המקסיקני

Fish and chips Camden

My first ever Brit-style Fish and chips!

Fish and chips Camden

This is where it came from. The display was rather appetizing

salted caramel popcorn cake Camden

It was too pretty to eat, so I went for a photo instead

British scones Camden Market

Scones !

Dutch Pancakes Camden Market

Dutch Pancakes

pasta Camden

Fruit candles Camden

and fruit candles

and even real size wine-bottle candles. Camden is very creative !

and even real size wine-bottle candles. Camden is very creative !

British hats Camden Market

British hats!

Camden Market

Camden Market

Camden Market

Camden Market canal

לונדון-ג'רוזלם

אנשים לפעמים חושבים שבתור דיילים אנחנו מבלים כל הזמן בחו"ל, ושכל טיסה מסתיימת בביקור במדינת היעד שאליה טסים, אבל האמת היא שזה ממש לא מדויק. לאירופה, למשל, אנחנו טסים המון, אבל כמעט ולא מבלים בה זמן ממשי. רוב הטיסות הן טיסות סבב –מה שמכונה בעגה הדיילית 'קוויקים'- בהן אנחנו טסים לבירה אירופאית כזו או אחרת עם מטוס מלא נוסעים, נוחתים, מבלים בערך שעתיים על הקרקע, ויוצאים שוב חזרה עם מטוס מלא בנוסעים שבדיוק סיימו את החופשה. למעשה, אנחנו אפילו לא יוצאים מהמטוס לאיזה סיבוב בטרמינל (אולי חוץ מבבריסל, שבדיוטי פרי שלה יש חנות צוות מפוארת בה כל הדיילים אוהבים לקנות קופסאות שוקולד). הרבה פעמים אני אפילו לא זוכרת איפה נחתתי ונזכרת שוב רק כשאני שומעת את המבטא של הנוסעים בבורדינג.

ההזדמנות הכמעט יחידה בה יוצא לנו לשהות באירופה היא בסופי שבוע (אנחנו קוראים להם תמיד וויקאנדים), שבהם החברה לא מפעילה הרבה טיסות. בזכות מדיניות-השבת הזו, זכיתי לבקר בלונדון לראשונה בחיי. שנים תכננתי לנסוע אליה אבל היא תמיד התגלתה כרחוקה ויקרה מדי לתקציב שלי, כך שמאד שמחתי על ההזדמנות הזו, שנחשבת נדירה גם בקרב הדיילים.

London phone booth

כי אי אפשר פוסט על לונדון בלי אחד כזה בסביבה

את היום שלי בעיר פתחתי בשיטוט בפורטבלו מרקט שבנוטינג היל. לונדון מלאה בשווקים מעולים, ולחובבת שווקים שכמוני לא היה קל בכלל לבחור רק אחד ללכת אליו. בסוף בחרתי את השוק שנראה היה שאוכל לראות בו קצת מהכל – אוכל רחוב, דוכני יד שניה, חנויות בוטיק, ענתיקות, אמנים ועוד כל מיני. וגם, אוקיי, אני מודה, הלוקיישן האטרקטיבי, יחד עם חולשה ליו גרנט ולקומדיה רומנטית מסוימת, עזרו להכריע את הכף.

פורטבלו התגלה כהומה, תוסס ומהנה. השוק מעט תיירותי אמנם אבל עדיין בריטי למדי באופיו, הרבה בזכות המחירים השערורייתיים של (כמעט) הכל, אבל לא רק. הדוכנים בחלק הראשון של השוק מציעים מגוון עצום של ענתיקות בסגנון בריטי – כלי הגשה, סכו"ם, תחתיות כוסות, קריסטלים, מקטרות ושאר שטויות כיפיות. בחלקים הפנימיים יותר של השוק נמצאים דוכני וחנויות וינטג', יד שניה, יד ראשונה, תיקים ותכשיטים. גם כאן הסגנון האנגלי שולט: תוכלו למצוא צעיפים וחצאיות מבד סקוטי, מעילי פאנק בריטיים משנות השבעים, ואפילו כובעים מופרכים במיטב המסורת הבריטית שתוכלו לחבוש בפעם הבאה שתזדמנו לאיזה מירוץ סוסים בממלכה.

דוכני האוכל, לעומת זאת, מגוונים מאד ומציעים מבחר אקלקטי של מזון מכל העולם, החל בפוטייטו צ'יפס על מקל, עבור במי קוקוס ששותים, משל היינו בבנגקוק, ישר מהאגוז, פאייה פירות ים בסגנון ספרדי, פירות טריים ועוד ועוד. כדאי לבוא רעבים!

crisps on a stick

Potato chips on a stick. Portobello Market

spanish seafood - paella

פאייה. Portobello Market

Books for Cooks London

האוצרות הקולינריים האמיתיים מתחבאים מחוץ לדוכני המזון. Books for Cook/Notting Hill

החוויה הקולינרית שלי בשוק התמקדה דווקא בשתייה. בכניסה הדרומית לשוק יש חנות bubble tea (תה בועות, בתרגום חופשי), בה ניתן להשיג באבל טי (או באבל שייק) במגוון צבעים וטעמים, מטעמי תה מסורתיים כמו יסמין ותה ירוק, דרך טעמי פירות כדוגמת תפוח, ליצ'י, אפרסק, מנגו, תות וקיווי, ועד ל'מיוחדים' כדוגמת בנופי פאי, פסיפלורה-מלפפון ואסאי-פירות יער. הפעם הראשונה שקראתי על המשקה הזה הייתה בבלוג המסע של גל מפתיתים, ואחר כך אצל מאיה מבצק אלים וכבר מאז הייתי חייבת לטעום אותו. מדובר בתה קר ששותים עם קשית רחבה, שבתחתיתו פניני טפיוקה צ'ואיות ספוגות בטעמי תה שמחליקות לפה עם כל לגימה ומוסיפות טקסטורה נהדרת לתה המרענן. כיף של משקה! מקורו של הבאבל טי בטיוואן והוא נפוץ מאד במזרח הרחוק. למרבה השמחה, ולגמרי במקרה, הסתבר לי שהוא נפוץ גם בלונדון וקפצתי על ההזדמנות. עכשיו רק צריך שמישהו ירים את הכפפה גם בישראל.

bubble tea bubbleology

באבל טי ב- bubbleology

מאכל מעניין אחר שניסיתי הוא בלאק פודינג, או בשמו העברי מדכא התיאבון פודינג דם. מדובר במעין נקניקיה בריטית מסורתית, שמהווה חלק חשוב ואף חיוני מכל ארוחת בוקר מקומית ראויה לשמה. בניגוד לנקניקיות 'רגילות' שמכילות בשר, הבלאק פודינג עשוי מדם חזיר שבושל עם שיבולת שועל עד להסמכה. אחרי קירור הפודינג מתקרש ושומר על צורתו, ואז ניתן לאפות, לטגן או לצלות אותו, או אפילו לאכול אותו קר ורוטט כמו שהוא (אבל למה שמישהו יעשה כזה דבר). השם אמנם קצת מרתיע, אבל פרוסות פריכות, דקיקות ושחורות משחור של הפודינג הוגשו בארוחת הבוקר במלון והייתי חייבת לנסות. באופן מפתיע ומשעשע למדי, טעמו של המעדן המאד לא כשר הזה הזכיר לי בעיקר את הקישקע שהיינו אוכלים יחד עם החמין של שבת בבוקר כשהייתי ילדה. מה שהתאים בול, כי בעצם אכלתי את הארוחה הזו בדיוק בשבת בבוקר, בערך באותה השעה בה המוני בית ישראל חוזרים מבית הכנסת הביתה לארוחת השבת. געוואלד. וכן, זה היה מאד טעים.

את החלק השני של היום הקדשתי לצ'ק ליסט התיירותי הבלתי נמנע של ביקור ראשון בלונדון, שכלל סיבוב בביג בן, בתי הפרלמנט, כנסיית ווסטמיניסטר וארמון באקינגהאם, כולם במרחק הליכה קצר אחד מהשני. אני אמנם לא מתלהבת בדרך כלל מאטרקציות תיירותיות שמבקרים בהן רק כדי לסמן וי, אבל מה אומר לכם. הבריטים האלה יודעים לבנות. העוצמה, המורכבות והיופי של המבנים האלה –במיוחד הביג בן ועוד יותר ממנו בתי הפרלמנט- פשוט לא עוברים באף תמונה שתראו. חוץ מזה, ההליכה מהכנסיה לארמון עוברת דרך פארק סנט ג'יימס הפסטורלי והיפה שבו תוכלו לעצור ולהאכיל ברבורים, לצפות בסנאים או סתם להשתזף ולהכיר בריטים חתיכים. זו גם הדרך בה עוברת הכרכרה המלכותית בחתונות ושאר אירועים רשמיים, אז אפילו תוכלו להרגיש קצת מלכותיים. אם אתם מזדמנים לעיר ומעולם לא ראיתם את המונומנטים הארכיטקטוניים שלה, הקדישו שעה מזמנכם ועשו זאת. לא תתחרטו.

Big Ben

The Big Ben

Westminster Abbey London

Westminster Abbey

St. James's Park, London

פארק סנט ג'יימס

Horse Guards Parade, Whitehall, London

רחבת משמר הסוסים. כאן תמצאו שומרים בכובעים מצחיקים

Queen's Guard, London

וגם זה קורה בלונדון

אבל למרות כל ההקדמה הזו, האירוע החשוב ביותר בשהייה היה, איך לא, ביקור במסעדה של הבשלן המהולל (והירושלמי! כמוני 🙂 ) יותם אוטולנגי. אחרי חודשים שבהם בעיקר שמעתי עליו וריירתי מעל 'Jerusalem' שלו ושל סמי תמימי, ההזדמנות לבקר במסעדה ולטעום את הדבר האמיתי הרגישה כמו זכייה בלוטו. כדאי לדעת שיש כמה סניפי אוטולנגי בלונדון. אני בחרתי ללכת ל- Nopi, מסעדת הדגל שממוקמת בסוהו, ושבניגוד למרבית הסניפים האחרים, שעובדים בעיקר כמעדניות טייק אווי, פועלת כמסעדה לכל דבר וענין.

בגלל שהייתי לבדי, ידעתי שלא אוכל לטעום מהכל וניסיתי לגוון כמה שאפשר. לפתיחה הזמנתי 2 מנות של ירקות (כי אן דבר כזה אוטולנגי בלי ערימה מכובדת של ירקות בצד): לביבות קישואים וגבינת מאנורי יוונית עם יוגורט הל, וירקות שורש צלויים. לי, כישראלית, המנות הזכירו מאד כמה מהסלטים שאמא שלי מכינה לארוחת יום שישי: טעימים מאד, עשויים היטב, אבל לא יוצאי דופן או מפתיעים במיוחד. מצד שני, יכול מאד להיות שעבור האנגלים מדובר בשוס רציני. המטבח הבריטי (או האירופאי בכלל) לא ידוע ככזה שנותן לירקות הרבה מקום או מעמד על הצלחת, ולפחות מהבחינה הזו, המנות היו הצלחה מסחררת.

לעיקרית החלטתי ללכת על המנה הכי 'אקזוטית' בתפריט והזמנתי משהו שמעולם לא אכלתי לפני כן, ושקצת קשה למצוא בישראל בכלל ובירושלים בפרט, ובחרתי בתמנון. אוי התמנון. מה אומר ומה אדבר. אחת המנות המופלאות שאכלתי בחיי. הזרוע העסיסית והורדרדה הגיעה יחד עם קינואה אדומה וטפאנד זיתים, עשויים כולם לעילא ובדיוק ביחס ובמינון הנכון. הטעמים, המרקמים, האופן שבו כולם השתלבו יחד.. הכל במנה הזו היה מושלם. אם לא הייתי צריכה לשמור על מידה מינימלית של נימוסי שולחן (בכל זאת, אנגליה) כנראה שהייתי מלקקת את הצלחת. לפעמים מתחשק לי לקפוץ על מטוס ללונדון רק כדי לטעום אותה שוב.

כמחווה לאותה מנת תמנון נפלאה החלטתי להביא כאן מתכון למנת סי-פוד מפוארת אחרת של אוטולנגי ותמימי, מתוך ג'רוזלם שלהם וכפי שהוכנה במטבח הירושלמי הצנוע שלי.

שרימפס ברוטב עגבניות ופטה

מה צריך:

250 מ"ל יין לבן

3 שיני שום, קצוצות דק

3 כפות שמן זית ועוד קצת לקישוט

600 גרם עגבניות קלופות וקצוצות (אני השתמשתי בקופסה אחת של 800 גרם וסיננתי חלק מהנוזלים)

כפית סוכר

כפית – כפית וחצי אורגנו (מיובש)

לימון אחד

כ-1/2 ק"ג שרימפס לא מבושל, טרי (אם יש לכם מזל) או מופשר

120 גרם גבינת פטה, חתוכה לקוביות של כ-2 ס"מ

3 גבעולי בצל ירוק, קצוצים דק

מלח ופלפל

מה כדאי:

אורז, קוסקוס או לחם, שיספגו את טעמי התבשיל ויסדרו לכם ארוחה נהדרת.

מה עושים:

מחממים את התנור ל-230 מעלות צלזיוס.

במחבת מעט עמוקה או סיר, עדיף חסיני חום, מטגנים את השום הקצוץ בשמן הזית על אש בינונית-גבוהה במשך כדקה, עד שהשום מתחיל להזהיב.

מוסיפים בזהירות את העגבניות, היין הלבן, הסוכר, האורגנו, מלח ופלפל.

מקלפים מהלימון (השלם) כ-3 סרטים מהקליפה (קולפן ירקות סטנדרטי יעבוד פה מצוין), מוסיפים לסיר ומערבבים היטב. נותנים לתערובת להתבשל ולהסמיך, כ-20-25 דקות, על אש בינונית.

טועמים ומתקנים תיבול לפי הצורך, ומוציאים החוצה את קליפות הלימון.

מוסיפים את השרימפס, מערבבים בעדינות, ומניחים להכל להתבשל יחד כ-5-7 דקות נוספות. השרימפס צריך להתחיל להלבין, אבל לא להיות מוכן עד הסוף.

מעבירים את תכולת הסיר לכלי חסין חום (אני השתמשתי בתבנית אלומיניום והיה סבבה), מערבבים את קוביות הפטה לתוך התערובת ומפזרים בצל ירוק מעל.

מכניסים לתנור המחומם ל-3-5 דקות, עד שהחלק העליון מזהיב קלות והשרימפס מתבשל עוד טיפה, וזהו, המנה שלכם מוכנה! מומלץ לסחוט מעט לימון (יותר טעים) ולטפטף קצת שמן זית (יותר יפה) בעת ההגשה. בון א פטיט!

Ottolenghi shrimp recipe

אוטולנגי

 כתובות:

Portobello Road Market

Portobello Road, London, Greater London W10 5TA

(למה לעזאזל לא נכנסתי לשם, למה??) Books for Cooks

4 Blenheim Crescent, Notting Hill, London W11 1NN

Bubbleology

45 Pembridge Rd, Notting Hill, London W11 3HG

(מידע על סניפים נוספים ניתן למצוא כאן)

Nopi

21-22 Warwick Street, London W1B 5NE

(מידע על סניפים נוספים ובכלל על אוטולנגי ניתן למצוא כאן)