כשכיכר העיר הופכת לכפר: ביקור ביוניין סקוור

אחד הסרטים האהובים עלי בתור ילדה היה בחזרה לעתיד (הראשון. נו ברור). כמי שעוד התרוצצה בחיתולים בסוף שנות השמונים קצת פספסתי את האימפקט של הסרט בזמן אמת, אבל האחים הגדולים שלי דאגו להכיר לי את הקלאסיקה העל-זמנית הזו (no pun intended) היטב, וכמו הרבה ילדים אחרים אז כנראה, מסע בזמן עם מייקל ג'יי פוקס הפך עבורי לחלום אולטימטיבי.

כשגדלתי הבנתי שמכונת זמן כנראה לא תהיה לי (ועל מייקל המסכן בכלל אין מה לדבר), אבל בכלל בלי להתכוון יצא שדילוגים בין שעות, ימים ואזורי זמן הפך אצלי לדבר שבשגרה. כשמתחילים לעבוד כדיילים לא ממש חושבים על זה, אבל להיות דיילת אוויר זה קצת כמו להחזיק מכונת זמן פרטית משלך: את ממריאה ללוס אנג'לס באמצע הלילה, ולמרות שעברו כבר 18 שעות מאז שיצאתם השעה רק 7 בבוקר כשנוחתים. את יוצאת לניו-יורק בבוקר ומגיעה לעיר בדיוק בזמן לארוחת ערב מוקדמת או איזה קוקטייל קליל, אפילו שהשעון על היד שלך (כן, שעון יד. עם רצועה והכל. לכל הדיילים יש כזה. תאמינו או לא אבל זה חלק סמי-רשמי מהמדים וללא ספק הפריט הכי שימושי שיש עלינו בטיסות, אולי חוץ מליפסטיק) מראה שכבר אחרי חצות. את ממריאה חזרה מהודו בערב, וכשאת מגיעה הביתה עדיין חושך בחוץ איכשהו. זה אולי לא מגניב כמו בסרט, אבל זה בכל זאת הכי קרוב שאפשר.

הדאונסייד של כל הדילוגים האלה בזמן, וזה כבר ממש כמו בסרט, הוא הבלגן האטומי והכאוס הכללי שמתלווה אליהם. כבר שנתיים וחצי שאני לא בטוחה איזה יום היום. סופי השבוע שלי יכולים להימרח על פני ארבעה ימים ויותר בניו-יורק או בנגקוק, או להיעלם לגמרי בין קוויקי בוקר בשישי לטיסת ערב במוצ"ש. 3 ימים בבית באמצע השבוע הופכים לדבר שבשגרה, ואני לא מצליחה להבין למה אף אחד לא יכול להצטרף אלי לבילוי בים או לאן השותפה החדשה שלי נעלמת כל יום לכל כך הרבה שעות, עד שבסוף אני קולטת שזה בגלל שהם כולם פשוט צריכים ללכת לעבודה (כל יום! בלתי נתפס!). בקיצור, תפיסת הזמן של דיילים משובשת כמעט כמו לוח הטיסות של טורקיש איירווייז ביום שאחרי הפוטש.

כל ההקדמה הארוכה הזו באה בעצם להסביר (לא נעים לי לכתוב 'לתרץ') את האיחור המביש שהפוסט הזה עולה בו. בחיי שתכננתי להעלות אותו כבר לפני שבועות, בחיי, אבל בין סטנדביי לקוויקים לסופי-שבוע-באורך-שבוע בניו-יורק, לא היה קל למצוא זמן לשבת ולברור תמונות מול המחשב או לכתוב פוסט ראוי, ומפה לשם, הופס! עברו כבר חודשיים והפוסט עדיין בשלבי עריכה.

למרות זאת, ועכשיו שניסחתי לעצמי כתב הגנה, החלטתי להתגבר על המבוכה ולספר שלפני כמה (וכמה..) שבועות, בסוף מאי, ביליתי בארה"ב את ה-Memorial Day Weekend, שמסמן עבור האמריקאים את תחילתו הלא רשמית של הקיץ במדינה. החג, שבאמריקה כמו באמריקה, מצוין בעיקר על ידי סיילים חגיגיים וברביקיו ומזכיר יותר את יום העצמאות מאשר יום הזיכרון בעיניים ישראליות, לא אכזב והביא איתו סופ"ש קייצי למהדרין. מזג האוויר החמים והשמש הנעימה, שאי שם במאי עוד היו נדירים יחסית בניו-יורק, סיפקו הזדמנות מצוינת לבקר ב-Union Square Greenmarket, שידוע גם כשוק האיכרים של היוניין סקוור ונחשב לאחד השווקים הפתוחים המוצלחים והמוערכים בניו-יורק (ובכלל).

apples union square greenmarket

השוק, שמציין השנה ארבעים שנים להיווסדו, התחיל כיוזמה קטנה של בארי בנפ, מתכנן עירוני תושב ניו-יורק ונכד לסבא חקלאי, שראה איך החוות המשפחתיות שלו ושל המשפחות מסביב הולכות וקמלות, מצטמקות ונעלמות בקרב מול התאגידים הגדולים. היוזמה הראשונית נועדה לאפשר לחקלאים הקטנים למכור ישירות לצרכנים העירוניים מבלי לסבול מפערי התיווך שנגסו ברווחים שלהם בשיטתיות, ולנסות להבטיח כך את המשך קיומן, שנראה אז רעוע למדי, כמעט חסר סיכוי. מאז זרמו כבר הרבה מים בהדסון, ומה שהתחיל כשוק קטנטן של 12 איכרים שאך בקושי השתכנעו להשתתף גדל והתפתח לאוסף שלם של שווקים בעלי שם עולמי שפועלים ממנהטן לקווינס ומברוקלין לברונקס.

IMG_3341

IMG_3365

IMG_3505

IMG_3403

השוק המקורי ביוניין סקוור נותר המרכזי והמפורסם מבין השווקים השונים, והוא מציע את מיטב התוצרת החקלאית של איכרי ניו-יורק, ניו-ג'רזי, פנסילבניה, מסצ'וסטס, ניו-אנגלנד, וורמונט וקונטיקט. אפשר למצוא בו עשרות רבות של זני פירות וירקות שלא נמכרים באף סופר, גבינות מייצור מקומי, דגה, מוצרי שרקוטרי ייחודיים, וחומרי גלם ומוצרי מזון יצירתיים שאופייניים למקום ולעונה, מסוכריות מייפל מתובלות מוורמונט, יין רובארב שנמכר רק באביב, לאבנה (מדהימה!) מחלב באפלו או עצמות ביזון צלויות ומוכנות לשימוש בציר.

IMG_3534

IMG_3573

IMG_3374

IMG_3417

IMG_3450

IMG_3418

IMG_3415

IMG_3484-2

IMG_3513

אני ביקרתי במקום בדיוק בתפר שבין האביב לקיץ, כך שמצאתי שוק פרחוני ויפה במיוחד עם תוצרת מגוונת שמאפיינת את שתי העונות.

IMG_3297

IMG_3288

IMG_3497

בערך במרכז השוק ניצב דוכן מידע בו ניתן למצוא ברושורים מברושורים שונים, מפה של השוק, מידע על החקלאים החברים בו ועובדות נחמדות שיענו על כל שאלותיכם (תוכלו לאתר אותו כבר מרחוק לפי הדגל הורוד שמתנוסס מעליו). לצד הדוכן הקטן מסתתר מעמד מתכונים, שמציע מגוון של מתכונים עונתיים בכיכובם של הירקות, הפירות ושאר חומרי הגלם שאפשר למצוא בשוק.

IMG_3471

IMG_3489

IMG_3398

IMG_3424

IMG_3315

IMG_3563

IMG_3349

אם את רוב התוצרת, שמצטיינת בטריות ועונתיות, אי אפשר כל כך לקחת חזרה הביתה (אלא אם בא לכם להסתבך עם משרד החקלאות, או שלחלופין התמזל מזלכם והבית שלכם הוא בניו-יורק), אזי שמתכונים אפשר גם אפשר. (מי שמתעניין עוד אגב וודאי ישמח לדעת שארגון Grow NYC , שמפעיל את השוק, הוציא ב-2014 ספר בישול שלם [ושני במספר כבר], שלא רק שם בקדמת הבמה את התוצרת שהשוק מציע אלא מציג גם את סיפוריהם של החקלאים שגידלו וייצרו אותה. מעין פארם טו טייבל גרסת הכריכה הקשה. אני עצמי לא הצלחתי עדיין לשים עליו יד, אבל בהתחשב בכך שבשלנים וכותבי אוכל כמו  מליסה קלארק מהניו יורק טיימס, הסופר מייקל פולן, המסעדן דניאל בולו, אמנדה הסר מ-Food52 וכריסטינה טוסי מה-Milk Bar נמצאים בין השפים והכותבים שתרמו לו מתכונים, אפשר להניח שמדובר באסופה ראויה למדי).

את המתכון שכאן מצאתי תוך כדי סיבוב בשוק, והוא מציע את הגרסה היוניין סקוורית לסוקה (socca)– מעין קרפ מלוח מקמח חומוס שנפוץ באזורי החוף של צפון מערב איטליה ודרום מזרח צרפת. הגרסה הבסיסית שלו כוללת רק קמח חומוס, מים, שמן זית וקצת מלח ופלפל לתיבול, אבל הגיוונים אינסופיים. באזורים מסוימים באיטליה למשל נהוג להוסיף לבלילה ארטישוק, בצל או דגיגונים קטנים, לתחוב פרוסות סוקה מוכנות לתוך פוקצ'ות שמנמנות או לטגן אותן לאחר האפייה לאקסטרה קריספיות ולאכול כמו צ'יפס.

כיאה לשפע שאפשר למצוא בשוק הניו-יורקי, הגרסה היוניין-סקוורית מועשרת באספרגוס, עירית ותבלינים, ובהתאם למגמות עכשוויות בעולם האוכל, גם סטייפלז טבעוניים כמו חלב קוקוס ושמרי בירה (על תקן שמנת ופרמז'ן, רק מוסריים) מצאו את דרכם לתוכה. את האספרגוס, שנפוץ למדי בניו יורק אבל קצת יותר נדיר ויקר כאן אצלנו, החלפתי, ברוח המקומיות והעונתיות שמאפיינת שווקי איכרים באשר הם, בגאוות המטבח הישראלי העכשווי, הכרובית. ברוקולי וכרוב (מפורקים קטן-קטן) יתאימו פה מאד גם הם.

socca

סוקה, גרסת יוניין סקוור: (נערך ופורסם במקור על ידי אנשי feedfeed, בשיתוף עם ארגון Grow NYC)

מצרכים:

1/2 1 כוסות קמח חומוס

1 כוס מים חמימים

1/2 כוס חלב קוקוס (לא חובה לטעמי אבל ככה עושים את זה ביוניין סקוור)

2 כפות שמן זית

1/2-3/4 כפית מלח ים

1/2 כפית כמון, או לפי הטעם (אין מה להתקמצן על כמון, במיוחד בכל מה שקשור לחומוס)

1/4 כפית כורכום, או לפי הטעם (פה דווקא הייתי נזהרת. לכורכום יש נטייה להשתלט)

1 כף שמרי בירה (או 1 כף גבינת פרמז'ן מגוררת. אופציונאלי אבל מוסיף המון)

1 שן שום,קלופה וכתושה

חופן עירית קצוצה

כמה פרחי כרובית (ממה שנשאר מהכרובית לא יהיה חסר מה לעשות), מפוררים לפרחים קטנים מאד

מלח גס ופלפל שחור גרוס

אופן ההכנה:

מרפדים תבנית תנור בנייר כסף ומחממים תנור ל-180 מעלות.

בקערה גדולה, מערבבים יחד קמח חומוס, מלח ותבלינים. משתדלים לפרק ולפורר את גושי הקמח בעזרת מזלג או מטרפה. מוסיפים מים, חלב קוקוס, כף 1 (מתוך 2) של שמן זית ופרמז'ן אם רוצים. מערבבים עד שהתערובת אחידה וחלקה ואין גושים.

מוסיפים פנימה את השום הכתוש וכחצי מהעירית ומערבבים קלות. משאירים את התערובת לנוח למשך 20 דקות לפחות בטמפרטורת החדר.

בזמן שהתערובת נחה, מכניסים את פרחי הכרובית לתנור לצלייה ראשונית (הסוקה עצמה נאפית זמן קצר למדי שלא מספיק לצלייה הגונה של הכרובית, כך שצריך להתחיל את האפייה שלה מראש). כעבור 20-30 דקות (תלוי בתנור ובכמה שחומה אתם רוצים את הכרובית שלכם), מוציאים את הכרובית מהתנור ומניחים בצד.

מעלים את חום התנור ל-200 מעלות ומזרזפים את שארית שמן הזית בכלי חסין חום, לכיסוי מלא של התחתית (במידת הצורך מוסיפים עוד קצת שמן). מעבירים את הכלי המשומן לתנור החם לכמה דקות ונותנים לשמן להתלהט. כשהשמן חם, מוציאים (בזהירות!) את הכלי הלוהט מהתנור ומוזגים פנימה שכבה דקה מתערובת החומוס. הסוקה צריכה להיות קצת יותר עבה מקרפ קלאסי אבל עדיין יותר דקה מפנקייק ממוצע (במידת הצורך עובדים בנגלות – כל הכיף בסוקה הוא בפריכות ובקצוות השחומים). מפזרים בזריזות את שאר העירית הקצוצה ואת פרחי הכרובית שצלינו קודם ומחזירים לתנור. אופים כ-10 דקות, עד שהקצוות משחימים היטב. מוציאים מהתנור ומניחים להתקרר לכמה דקות. לפני ההגשה בוזקים בנדיבות פלפל שחור גרוס ומעט מלח גס. המהדרין יוסיפו מעל גם שפריץ של שמן זית. אוכלים חם.

וויליאמסבורג

אז אחרי פוסט מלא אהבה לעיר הנהדרת מכולן, ניו יורק, הגיע הזמן לרדת לפרטים. באחת השהיות האחרונות שלי בעיר ביקרתי במולדת ההיפסטרים העולמית, וויליאמסמבורג. מזג האויר סוף סוף אפשר להסתובב בחוץ ליותר מכמה דקות (6 מעלות זה אמנם לא הכי אביבי שיש אבל זה עדיין יותר טוב ממינוס 12), אז תפסתי את קו ה-L המפורסם וירדתי דרומה למעוז ההיפ והקול התורן.

פרסומת וויליאמסבורג/קפה

שלט בכניסה למנהטן. צולם מחלון האוטובוס אחרי טיסה מתישה

וויליאמסבורג בהחלט מגניבה, אין מה לומר. זה יכה בכם מיד עם היציאה מהסאבווי לשדרות בדפורד וזה בלתי נמנע: הבניינים מכוסים באמנות רחוב מדליקה.

אמנות רחוב בוויליאמסבורג

Street art. Williamsburg

האנשים יפים.

pretty people. Williamsburg

חנויות מעצבים ווינטג' מהחלומות יושבות בכל פינה, וההיצע נע מהלוק הרומנטי ועד האורבני, מבוהו שיק לגיק שיק ומסבתא שיק ועד בכלל.

חלון ראווה בוויליאמסבורג

שיק #1

חלון ראווה בוויליאמסבורג

שיק #2

ווינטג' בוויליאמסבורג

שיק #3

בתי הקפה מציעים פולים אורגניים שנקנו בסחר הוגן וחלב שקדים להמונים. היצע ה-raw vegan food הוא מהמרשימים שראיתי והקייל הוא המלך. תוכלו למצוא מיצים אורגניים בכל צבעי הקשת ושייקיים טבעוניים בכל שילוב טעמים המוכר לכם, וכנראה גם בכאלה שלא העליתם בדעתכם שקיימים. והאמת? טעים. ממש טעים. אני קניתי לי ב-Tiny Empire שייק קקאו שכלל פולי קקאו נאים גרוסים, זרעי צ'יה, מאקה, חלב קוקוס, שמן פשתן, תמרים, גרגרי וניל ומלח הימלאיה. השייק קיבל מרירות נעימה מהקקאו, מתיקות קלה מהוניל והתמרים ומרקם סמיך מהקוקוס והפשתן, והוא התגלה כעשיר ומרענן מאד בו זמנית. שילובים אחרים שהחנות מציעה כוללים בין השאר שייק קייל עם חמאת שקדים, ג'ינג'ר, פלפל קייאן, חלב המפ ותמרים, משקה כורכום עם חלב שקדים, דבש פרחי בר, הל וקינמון, שייק תרד, אננס, תותים, פיור סינרג'י וחלב קוקוס, ועוד ועוד ועוד. יש אפילו אוכל של ממש בתפריט, החל מחטיפים כמו cheesy kale chips (עלי קייל, אגוזי קשיו, גמבה, לימון, סירופ אגבה, שמרי בירה ומלח), 'נודלס' מאצות ים בתוספת ירקות ואגוזים, וסנדביץ' ביצה טבעוני (בשר קוקוס טרי, סלרי, אגוזי קשיו, ליים, כורכום, מים מסוננים, שום, חרדל, קייל, מלח הימלאיה, שמיר כבוש ותבלינים), שמוגש בלחם קטניות-דגנים מונבט ואורגני. innovative מאין כמותו, תודו, ולגמרי ברשימה שלי של דברים לנסות בביקור הבא בניו-יורק.

שייק קקאו טבעוני נא

שייק קקאו טבעוני-נא. סמיך וטעים כמו ענן של גלידה

מקרר מונבט בוויליאמסבורג

מקרר מונבט. Tiny Empire/Williamsburg

ולא רק בטייני אמפייר. גם ב-Juice Generation הסמוך תוכלו למצוא מבחר נאה של מיצים וארוחות מבוססות-צמחים

cold pressed juice

cold pressed goodness #1. Juice Generation

cold pressed juice

cold pressed goodness #2. Juice Generation

veggie sushi rolls

organic-raw-vegan-gluten-free sushi rolls. Juice Generation

את כל החדשנות הקולינרית הזו תוכלו לקנח עם קפה ב-Toby's Estate הסמוך, בית קפה חמוד שמציע אווירה מהנה וסמי-ארטיסטית, עם ערימות של צעירים מזוקנים, שולחנות שמוגדרים בחלקם כ-no laptop table, ועובדים שנראים כאילו נגזרו מהקטלוג האחרון של אמריקן אפרל.

Toby's Estate Coffee Williamsburg

Toby's Estate Coffee. Williamsburg

הוט ספוט אחר להצטייד בו במזון, והפעם כזה שאפשר לקחת הביתה, הוא ה-Bedford Cheese Shop: מעדניה קטנה, חמודה ומרשימה על פינת שדרות בדפורד ורחוב 4. לכל אחת מעשרות סוגי הגבינות במקום מצורף שלט קטן שמספר לא רק באיזו גבינה מדובר, אלא גם איך ואיפה היא מיוצרת, מה טעמה ועם מה כדאי ללוות אותה. זה חמוד, זה כיף, זה מעשיר את הביקור במקום פלאים, ובעיקר – זה מאפשר להתרשם מהויטרינה בנחת ומבלי להטריד את המוכרים בשאלות ולהרגיש לא נעים. חוץ מגבינות, החנות מעוררת התיאבון והחושים מציעה גם מבחר איכותי ורחב של שוקולדים, פסטות, ריבות, חרדל ושאר מעדנים. סתם לשם המחשה, אפשר למצוא כאן שוקולד עם פרחים אכילים, שוקולד בתוספת שמן זית, שוקולד בתוספת מלח ים ופלפל שחור גרוס מדרום ארה"ב, סוכריות קרמל-שמאלץ (כן כן, שומן בווזים), צנצנות של חמאת תפוחים מקורמלת, ממרח שקדים וג'ינג'ר מסוכר, ועוד הרבה דברים אחרים. נדמה לי שעוד לא יצא לי לראות כזה מבחר רחב, מגוון, אקלקטי -ועם זאת מרוכז ומדויק- תחת קורת גג כזו קטנה.

Bedford Cheese Shop

Bedford Cheese Shop

Bedford Cheese Shop

Bedford Cheese Shop

Italian Baked Ricotta

Baked Italian Ricotta. Bedford Cheese Shop

chocolate at the Bedford Cheese Shop

שוקולד אקלקטי. בין יתר התוספות: דבש, פרחים, שמן זית, מלח, פלפל, אספרסו, פולי קקאו, וסוכריות גומי. Bedford Cheese Shop

chocolate at the Bedford Cheese Shop

You can't go wrong with these ingredients. Bedford Cheese Shop

chocolate at the Bedford Cheese Shop

Mast Brothers chocolate

Mast Brothers

goat milk caramels

קרמל מחלב עזים!

duck fat caramels

קרמלים עם שמאלץ ברווזים!

Jam at the Bedford Cheese Shop

Jam. Bedford Cheese Shop

אני יצאתי מהחנות עם טבלת שוקולד של ה-Mast Brothers (תכננתי לנסות אותם כבר חודשים!), פרוסה של עוגת ריקוטה-באפלאו מתקתקה, לימונית ויפהפייה שהייתה מעולה, וסוכריות קרמל-צ'אי מחלב עזים עם ארומת צ'אי משכרת ומתיקות נעימה. המוכרת בקופה סיפרה לי שהקרמלז מגיעים מחוות עזים קטנה בוורמונט שבה לכל עז יש שם, ושאם מזמינים קופסת קרמלים מקבלים מבעל החווה תמונה שמספרת מי העז שתרמה את החלב לסוכריות! אותי אישית הסיפור הזה המיס כאילו הייתי סוכריית קרמל בעצמי.

My Bedford Cheese Shop findings

שלל. במחשבה שנייה, הייתי צריכה לקנות עוד כמה דברים

באופן טבעי, וויליאמסבורג מציעה במה לא רק ליצרנים קטנים בתחום המזון אלא גם בתחום העיצוב. בשדרות בדפורד 218 אפשר למצוא פסאז' קטן עמוס בדוכנים קטנים של מעצבים צעירים שמוכרים תוצרת מקורית, בעיקר  בתחומי התיכשוט והביגוד. כיף להסתובב בין הדוכנים ולהתרשם, והמחירים לא יותר מדי גבוהים. רוֹבּ­, אחד האמנים במתחם, חורט במטבעות מכל העולם והופך אותם לתליונות מדליקים, ובמקרה עברתי לידו בדיוק כשהוא היה באמצע לחרוט במטבע של חצי שקל ישראלי. החיתוכים מאד עדינים ומדויקים, התוצאות יפהפיות, המבחר גדול, והתוצר הסופי מרתק: בגלל שהמטבע מאבד למעשה את ערכו הכספי ונותר ממנו רק ערכו הסימבולי והתרבותי, הדוכן הופך למעין תצוגת תכלית של סמלים לאומיים מכל רחבי העולם שמונחים להם אחד ליד השני ומאפשרים הצצה (והשוואה) מרתקת (לפחות אם אתם סטודנטים נלהבים לסוציולוגיה-אנתרופולוגיה, כמוני).

Lazy Cat Cut Coins

Coin cutting in action. Lazy Cat Cut Coins

Lazy Cat Cut Coins

המטבעות (והיו עוד מלא). אני התחדשתי ביען שמופיע על מטבע טנזני

ולמרות כל זה, הסתייגות. לטעמי האישי, וויליאמסבורג קצת אובר-מגניבה, אובר-אופנתית ואובר-מודעת לעצמה, ובדיוק בגלל זה היא כבר קצת מאבדת מהקטע. אין לה את הוויב הרגוע והנעים שאפשר למצוא ביורדן שבאמסטרדם או בקנזינגטון בטורונטו (שעליהן אכתוב בפוסטים עתידיים), שהופכים את המקום לכזה שבאמת כיף להסתובב בו. כידוע לכל, אובר-הייפ הוא הדרך הבטוחה להרוג את ההיפ. ובגלל שכולם בוויליאמסבורג יודעים שהם כאלה מגניבים והכל כזה מעודכן ואירוני, האוויר קצת מריח ממאמץ לעתים, והכל גם טיפה יקר מדי – מזוג גרביים ב-12$ ועד לתיקי בד פשוטים ב-38$, לפני מסים. מי שמצפה למצוא כאן מציאות וינטג' ויד שניה צפוי להתאכזב מרה. לא מהבגדים עצמם כמובן, אלא מכך שמציאה, מה לעשות, זו לא. כלומר, כן, בסיכומו של דבר בהחלט נהניתי וסביר להניח שאחזור, גם אם לא לוויליאמסבורג עצמה, לסניפים של בתי הקפה והאוכל שפזורים בה. גם את חיי הלילה המהוללים שלה אני עוד צריכה לגלות. אבל ההייפ, אוי ההייפ. אם הוא רק היה קצת יותר רגוע, השכונה הזו הייתה הופכת נחמדה הרבה יותר.

Williamsburg hipsterts

Williamsburg camera crew

Spoonbill and Sugartown Books

כיף של חנות ספרים. Spoonbill and Sugartown Books

Williamsburg street art           Williamsburg street art        Williamsburg street art Williamsburg street art           Williamsburg street art              Williamsburg street art     Williamsburg street art

כמחווה לכל אותם קקאו ניבס ו-raw delights ששולטים בוויליאמסבורג, החלטתי להביא כאן מתכון לבראוניז טבעוני, נא, נטול גלוטן וקל הכנה. לבראוניז יש טעם קקאו-אי עשיר ועמוק ומרקם לח ופאדג'י, ולטעמי הם הרבה יותר טובים מלא מעט גרסאות 'רגילות' לבראוניז שיצא לי לאכול. נסו ותופתעו!

My Raw Brownie

הבראוני הבריא:

(מבוסס על מתכון של שרה בריטון מהבלוג הצמחוני הנפלא My New Roots, עם כמה שינויים שמקפיצים את הבראוניז המעולים-גם-ככה האלה מדרגה אחת למעלה והופכים אותם לקרמיים, לחים ועשירים אפילו יותר מהמקור)

מצרכים:

2 כוסות אגוזי מלך שלמים

½ 2 כוסות תמרי מג'הול מגולענים (כמה שיותר לחים, יותר טוב)

1 כוס אבקת קקאו (טבעי וכהה ולא ממותק חלילה)

1 כוס שברי פולי קקאו (ניבס), נא או קלוי

¼ כפית מלח

חצי אבוקדו בשל

1 כף סירופ מייפל (אמיתי. That goes without saying)

אופן ההכנה:

מעבירים את האגוזים למעבד מזון ומעבדים במהירות גבוהה עם שהם נטחנים לפירורים דקים.

מוסיפים את הקקאו והמלח ומערבבים בכמה פולסים עד להיטמעות מלאה.

מוסיפים את התמרים אחד אחד דרך פתח המכסה של מעבד המזון בזמן שהוא עובד (מחכים כמה שניות בין תמר לתמר). התערובת הסופית צריכה להיראות מעט פירורית, אבל להתמסר ולהידבק בקלות כשלוחצים אותה ביחד (אם היא עדיין יבשה, אל חשש- השלב הבא יבטיח שהכל יידבק כמו שצריך).

בקערה נפרדת מועכים חצי אבוקדו במזלג ומערבבים פנימה כף מייפל. מעבירים את תערובת התמרים לתוך הקערה ומערבבים היטב בעזרת כף עד שהתערובת אחידה לגמרי ואין שאריות קטנות של אבוקדו שמציצות.

אחרי שהכל אחיד, מוסיפים פנימה את הקקאו ניבס ומערבבים קלות על מנת שהשברים יתפזרו בתערובת בצורה אחידה.

מעבירים את התערובת לתבנית עוגה, משטחים ומהדקים, ולבסוף מחליקים את פני העוגה בעזרת מרית או כף.

צריך לאפסן את הבראוניז במקרר ויותר קל לפרוס אותם אחרי קירור של כמה שעות, אבל למעשה הם מוכנים לאכילה כבר בשלב הזה.

מומלץ לקשט לפני ההגשה באבקת קקאו, פולי קקאו, שברי אגוזים, קוקוס או כולם ביחד.

My Raw Brownie

כתובות:

Tiny Empire – 142 N 6th Street, Brooklyn, NY 11249

 (וסניפים נוספים ברחבי מנהטן) Juice Generation – 210 Bedford Avenue, Brooklyn, NY 11249

(וסניפים נוספים במנהטן) Toby's Estate Coffee – 125 North 6th Street, Brooklyn, NY 11249

(וסניף נוסף במנהטן) Bedford Cheese Shop – 229 Bedford Avenue, Brooklyn, NY 11211

(וסניף נוסף בגריניץ' וילג' מנהטן) The Market NYC – 218 Bedford Avenue, Brooklyn, NY 11249