מארה, מרטיר ומונטרטר: פריז בהפתעה

החיים כדיילת מלאים בהפתעות. חלקן נעימות יותר וחלקן קצת פחות: ביקור לא צפוי בניו-יורק או יוהנסבורג יכול להיות נפלא, אבל גם הדייל המסור ביותר לא אוהב כשמקפיצים אותו מהמיטה לטיסה ב-2 בלילה או כשמודיעים לו שהוא צריך לבלות את שבת בבוקר בשדה למקרה של הקפצה. למזלנו, קריאות כאלה קורות רק בימים של סטנד-ביי, שבהם אנחנו צריכים להיות מוכנים בהתראה של שעה לכל טיסה שהיא – בין אם מדובר בקוויקי לאתונה ובין אם בשבוע בלוס אנג'לס. כך קרה שבאחד מסופי השבוע האחרונים, מצאתי את עצמי מעכשיו לעכשיו בדרך לוויקאנד פריז. בבוקר עוד תכננתי להקדיש את היום לעונה החדשה של פארגו (בינינו, לא חלמתי שאוקפץ. מי מוותר על וויקאנד פריז?!), ובצהריים כבר מצאתי את עצמי על הכביש המהיר בדרך משארל דה-גול לבירה הצרפתית, מנסה להחליט מה עדיף: קונפי ברווז או רגלי צפרדעים לארוחת הערב (בסוף הלכתי על קונפי וטארט טאטן לקינוח. רגלי צפרדעים לא היו בנמצא). כך יצא גם שבמלאת שנה בדיוק לפרסום הפוסט הראשון שלי פה -על השהייה הראשונה כדיילת, שהייתה בפריז מכל המקומות- יוצא שאני מפרסמת פוסט נוסף על עיר האורות. סגירת מעגל נחמדה לכל הדעות.

Dinner in Paris

ארוחה צרפתית למהדרין. לפרוטוקול יצוין שהקולה שברקע הייתה של קולגה, ולא שלי

מאחר שלא ממש היה לי זמן לתכנן הפעם את הביקור שלי בעיר, החלטתי להתחיל מאיפה שהפסקתי בפעם הקודמת. אם את הביקור הקודם הקדשתי לסיור פטיזסריז, הפעם החלטתי לגלות אזורים ואתרים מחוץ למסלול המתוקים. את הבוקר הקדשתי לביקור ברובע המארה, וספציפית, בשוק הילדים האדומים. שמעתי עליו לא מעט המלצות כשתכננתי את הוויקאנד הקודם שלי בעיר, וכחובבת שווקים, זה נראה היה כמו מקום טוב להתחיל בו את היום. בפועל הסתבר שמדובר בהחלטה לא מי יודע מה: לא ברור לי אם האשם נמצא בשעות הבוקר בהן בחרתי ללכת, בקרבה לחגיגות השנה החדשה שגרמה לסוחרים לקחת סוף שבוע ארוך או אולי בשילוב של שניהם, אבל חצי מהדוכנים בשוק היו סגורים והוא היה ריק מקונים, שלא לדבר על אווירת שוק תוססת. סוחר שאותו שאלתי על הענין סיפר שהשוק די מנומנם בבקרים ושעדיף לבקר בו אחר הצהריים, מה שאני אוכל כנראה לגלות רק בוויקאנד הבא. אם יהיה. נו שוין. כשהוא פעיל, שוק הילדים האדומים אמור להיות אחד השווקים הססגוניים בפריז. השוק נוסד בראשית המאה ה-17, מה שהופך אותו לשוק העתיק והותיק ביותר בעיר. מאחר וכיום הוא מקורה, הוא מתאים לסיור גם ביום גשום אם במקרה נפלתם על אחד כזה. ניתן למצוא בו דוכני פירות, ירקות, גבינות, חרדל, ריבות ודגה ממיטב התוצרת הצרפתית, ולצידם דוכני אוכל מוכן משלל מטבחי המהגרים שממלאים את פריז. לזכות הדוכנים שכן היו פתוחים אפשר לומר שהתוצרת נראתה מזמינה בהחלט, בין אם היה מדובר בירקות רעננים ובין אם בתבשילי טאג'ין מרוקאיים שגרמו לי להצטער על הקרואסון שנשנשתי לארוחת בוקר בדרך אל השוק. בכל אופן, ההמלצה שלי היא להגיע אך ורק אחר הצהריים (עדיף על בטן ריקה), ואולי גם לתכנן לכם תוכניות אחרות באזור המארה, ליתר בטחון.

IMG_2971

דומדמניות טריות וירקות בוהקים. שוק הילדים האדומים

IMG_2979

IMG_2965

Oca Yams (נדמה לי) – שורשים ורודים מדרום אמריקה שנראים כמו הכלאה צבעונית במיוחד בין שורש ג'ינג'ר לשורש כורכום

IMG_2949

וזה כבר בקונדיטוריה מחוץ לשוק. עדיף לא להתפתות ולשמור מקום למטעמים שמחכים לכם בתוכו

בשלב הזה של היום, הזמן כבר קצת דחק. הטיסה חזרה הייתה במרחק כמה שעות, והיה לי ברור שאם אני רוצה ליהנות מהוויקאנד הפריזאי שלי כמו שצריך אהיה חייבת למצוא משהו נחמד לעשות, ומהר. מצד אחד רציתי ללכת על בטוח ולהרגיש פריז, ומנגד לא רציתי ללכת על הבנאלי והתיירותי, כך שסלפי למרגלות האייפל או טיפוס לשער הניצחון לא באו בחשבון. הישועה הגיעה מהבלוג היעיל פריזאית, שמלא בהמלצות מוצלחות ומידע שימושי למבקר בעיר האורות. בהמלצת הבלוג החלטתי לתור את אזור המונמרטר, אבל עם טוויסט: המונמרטר, כידוע, הוא אחד האזורים היפים בפריז, וכמו שהפריזאית כותבת, שם טמון המילכוד שלו. מצד אחד מדובר באזור יפהפה, שיותר ממזמין טיול בסימטאות הציוריות שלו. מהצד השני, העובדה שמדובר באחד האזורים היפים של אחת מהערים המתוירות בעולם הופך אותו לעמוס ותיירותי להחריד, במיוחד בסופי שבוע. הפתרון של הפריזאית, שהתגלה כאפקטיבי להפליא, הוא לוותר על המסלול המוכר ולתור את האזור במסלול אלטרנטיבי: רוב המלצות המונמרטר שתיתקלו בהן מקצרות את הדרך ומתחילות את המסלול לראש הגבעה בתחנת המטרו Abbesses (קו 12 הירוק), או, לא עלינו, ממליצות למבקרים לעלות היישר לראש הגבעה באמצעות רכבל. המסלול האלטרנטיבי, לעומת זאת, מתחיל בתחנת Anvers (קו 2 הכחול), שממוקמת נמוך יותר ביחס לגבעה, ומטפס את כל הדרך לראשה דרך רחוב מרטיר. האטרקציה המרכזית כאן היא למעשה הרחוב עצמו, ולא בזיליקת הלב הקדוש (ה-Sacré-Cœur) או כיכר המונמרטר (Place du Tertre) המפורסמת והאובר-תיירותית.

IMG_3000

הקסם של פריז, רק ממוסחר. המונמרטר

אם יש לכם זמן מוגבל בפריז ובא לכם להרגיש שמיציתם אותה וקיבלתם חוויה פריזאית למהדרין, זה בדיוק הרחוב לבקר בו. אפשר למצוא בו ריכוז מרשים של כל מה שמזוהה עם תמצית הצרפתיות הקלאסית, בדיוק כמו שכולנו אוהבים לדמיין אותה. לכל לאורכו מפוזרות פטיסריז ובולונז'ריז משובחות, פרומז'ריז ושרקוטריז, חנויות עיצוב וכלי בית קוקטיות, בוטיקים מלאי שיק של בגדי מעצבים ויד שניה ושאר תופינים. הכל מוקפד ומעוצב לעילא וההרגשה מאד פריזאית. אפילו התיירים בקושי מורגשים פה.

תחנת Anvers נמצאת פחות או יותר באמצע רחוב מרטיר, כך שאם אתם מתכוונים לתור את הרחוב לכל אורכו (ובהחלט כדאי לכם), תצטרכו לחזור על עקבותיכם ולעבור ברחוב פעמיים – הלוך וחזור. ההמלצה שלי היא להתחיל בעליה לכיוון המונמרטר ואז לחזור חזרה ולסיים בחלק בתחתון של הרחוב, שממנו עולים בחזרה למטרו. הרחובות העתיקים והיפים נמצאים במעלה המרטיר, קרוב יותר לכיכר המונמרטר, ואילו ריכוז החנויות גדול יותר בחלק התחתון. כך תוכלו לתור את החלק ההיסטורי היפהפה בלי יותר מדי קניות בידיים שיכבידו על ההליכה, ולהתפרע איתן אחריו. טקטיקה כזו גם פותרת את ההתלבטות הלא פשוטה לאורך איזה צד של הרחוב ללכת. הכל כל כך יפה ומזמין שדי קשה להחליט. מה שכן, אל תתפתו להפסקת צהריים ב-Place du Tertre עצמה. נחמד אולי להציץ לרגע בכיכר המתויירת, סתם בשביל החוויה, ולקחת כמה רגעים להתרשם מבזיליקת הלב הקדוש (שמרשימה מאד כבר מהכביש, לפני הכניסה לפריז), אבל עדיף להדיר רגליים ממלכודת התיירים הזו ולהתמקד בבתי הקפה החביבים שפזורים במורד הגבעה.

בתחום הפטיסרי, אפשר למצוא ברו דה מרטיר (בין השאר) את המאפייה של אמן הפטיסרי הנודע סבסטיאן גודאר (שהקרואסון שלו דורג כשני הטוב ביותר בפריז, מיד אחרי הקרואסון של פייר הרמה); סניף של פופליני, פטיסרי מינימליסטי שמוקדש כולו לכדורי אקלייר קטנים ואלגנטיים במגוון טעמים; וסניף קטן ומקסים של פטיסרי ארנו דלמונטל (שזכה ב-2007 בתואר יצרן הבאגטים הטוב בפריז), שבו גם ניסיתי כמה מאפים. מאחר שביקרתי בעיר בדיוק אחרי חג המולד והשנה החדשה ורגע לפני חג ההתגלות, עוד ניתן היה למצוא את עוגת הבוש דה נואל (עוגת חג מולד צרפתית מסורתית), ולצידה את הגאלט דה רואה – גאלטים חגיגיים מבצק עלים במילוי קרם שקדים, או בגרסה אחרת, בריושים עגולים בעיטור פירות מסוכרים וסוכר גבישי. המאפים המסורתיים הללו ממלאים את הפטיסריז בעיר סביב חג המולד ולקראת חג ההתגלות, שנחגג ב-6 לינואר ומציין את התגלות האלוהים בדמותו של ישו בפני שלושה אמגושים חכמים. כיום, אפיית ואכילת הגאלטים כבר הפכה למסורת בפני עצמה, עם או בלי ההקשר הדתי. בתוך הגאלט העגול נהוג להטמין פרס -בעבר היו מסתפקים בפול שעועית פשוט, היום מדובר בתעשיה שלמה עם פסלונים מעוצבים ופריטי אספנים- שמי שזוכה בו (לאחר שפורסים ומחלקים את הגאלט בין כולם) מוכתר מלך ליום אחד. כמי שסבלה כל חייה (או אולי נהנתה, תלוי איך מסתכלים) מחולשה לחג המולד ולכל מה שקשור אליו, היה נחמד ללמוד על המסורת הצרפתית המיוחדת הזו, שמותחת עוד קצת את תקופת החגים, ובעיקר היה נחמד ליהנות מהתוצרים שלה. הגאלט שטעמתי היה טעים ועשיר, עם עלעלי בצק פריכים וקרם שקדים ארומטי (ובל נשכח את החיפושית הקטנה שהתחבאה בתוכו וזיכתה אותי בכתר), והבוש דה נואל המיניאטורי שדגמתי –בציפוי קרם פרלין ושברי לוז מסוכרים- היה עשיר כמצופה, רק קצת מתוק מדי. לא שזה הפריע לי כמובן לסיים את כולו.

IMG_3018

מי חשב שפחזניות, נצנצים ומחטי אורן ילכו כל כך טוב ביחד. פופליני

IMG_3031

גאלט חגיגי בנוסח דרום צרפת. פטיסרי ארנו דלמונטל

IMG_3033

מיני בוש דה נואל מצופה קרם פרלין. פטיסרי ארנו דלמונטל

IMG_3021

טארט הדרים חורפי. סבסטיאן גודאר

אגב, כדי למנוע אי הבנות, חשוב להבהיר שגם פופליני וגם גודאר שווים ביקור ואפילו עצירה ממושכת, שיניבו תיאור מעמיק יותר מזה שמובא כאן. שלא ישתמע אחרת. אני קצת חששתי להיקף המותניים ולגורל הארנק (בכל זאת, לא ממש התכוננתי כלכלית לוויקאנד הזה), אז הייתי חייבת לבחור. אבל אם אתם בחופשה שתוכננה מראש ומצאתם את עצמכם ברחוב מרטיר, אל תחשבו פעמיים אם לבקר בהן או לא. תיאור מפורט ומעורר תיאבון אפשר למצוא, איך לא, אצל שגרירת ישראל לענייני פטיסרי בפריז שרון הייניריך, כאן וכאן.

עוד במתוקים, בחלקו העליון של הרחוב נמצא פטיסרי מקסים בשם פאן-פאן (Pain Pain), שהבאגט שלו הוכתר ב-2012 כטוב בפריז. המקום מציע מגוון נאה של טארטלטים, איקלרים, קרואסונים, בריושים וקישים מלוחים. אני דגמתי את איקלייר הפיסטוק של המקום, שהיה מלא בקרם עשיר עם ניחוח פיסטוקי עדין אך מובהק, ואת עוגת האופרה. אחרי כל כך הרבה עונות של ה-Great British וה-Great Australian Bake Off , שהציגו את העוגה הזו פעם אחר פעם, לא יכולתי לתת להזדמנות כזו לחמוק. היא אמנם הייתה, כצפוי, קצת כבדה ושוקולדית לטעמי, אבל הצטיינה בשכבות חדות וחיתוך מדויק, כמו שאופרה צריכה להיות.

IMG_2990

Pain Pain

מלבד מתוקים, אפשר למצוא ברחוב גם כמה וכמה מעדניות מתמחות. בתחתית הרחוב מרוכזות כמה חנויות פרומז'רי ושרקוטרי קטנות ומבטיחות (כתובות ושמות מדויקים אין לי, אבל התצוגה מבטיחה שלא תוכלו לפספס). קצת למעלה מהן, באותו צד של פופליני וגודאר, נמצאת מעדניה נוספת, גדולה מאלו שבתחתית הרחוב, שמציעה מגוון רחב של מיטב מוצרי המטבח הצרפתי. זה המקום למי שרוצים ללכת full French: אפשר למצוא בו מגוון צנצנות של פאטה חזיר ואווז, נקניקים מובחרים, גבינות ריחניות, ריבות ומרקחות, חרדל, תבלינים ושאר מוצרי מזווה שיביאו את טעמה של צרפת היישר למטבח הפרטי שלכם. לבושתי אין לי לא את השם ולא את הכתובת המדויקת של המעדניה, אבל היא הייתה מרשימה במידה כזו שהיה חבל לא להזכיר אותה רק בגלל זה. כמו שאני מקווה שאפשר להבין מהפוסט, אין מה להפסיד משיטוט עצל במרטיר בניסיון למצוא אותה.

עוד פנינה שראוי להזכיר בהקשר זה, במיוחד אם אתם מחובבי המתוק, היא La Chambre aux Confitures – מקדש של ריבות, קונפיטורות, דבש, ממרחי קרמל וממרחי שוקולד מהטובים שאפשר למצוא בפריז וכנראה גם בכלל. בין השאר (והרשימה ארוכה), אפשר למצוא קרמל מלוח עם מחית פרלין, קרמל שוקולד לבן ותה, ממרח שוקולד-דובדבן וממרח קוקוס, מנגו ושוקולד לבן. תחום הפירות בכלל מדהים: הקונפיטורות מחולקות לעונות וצבעים, כך שאפשר לעבור בין פירות אקזוטיים, פירות קיץ צהובים, פירות קיץ שחורים, פירות יער, ופירות חורף, סתיו ואביב. בין הטעמים הרבים אפשר למצוא מרקחת רובארב-ג'ינג'ר ומרקחת עגבניות ירוקות (אביב), מרקחות משמש וקליפת תפוז, שזיף ואגוזי לוז, שזיף-קינמון ודובדבן-וניל (קיץ), ערמוני בר מסוכרים, חבושים עם לימון ווניל, תאנה עם דבש וקינמון (סתיו), תפוז-אשכולית (חורף) ואננס-וניל (אקזוטי). בקיצור, לאכול את המקלדת.

כדי שיהיה לכם על מה להגיש את כל הכבודה המשובחת הזו, תוכלו לעצור ב-3PAR5, חנות עיצוב וכלי בית במרטיר 25. אפשר למצוא בה תיקים וצעיפים אלגנטיים, גופי תאורה קטנים, אגרטלים עדינים, כריות דקורטיביות, וכמובן כלי מטבח מעוצבים לעילא. אני התחדשתי בצלחות וקערות יפהפיות, שהופכות כל ארוחה שמוגשת עליהן לטעימה כפליים.

IMG_3027

כל מה שיפה בפריז, בגודל שמתאים למזוודה. 3PAR5

גם במעלה הרחוב, בעליה ימינה לרו ל'ווייוויל (Rue la Vieuville), שממשיך את רו דה מרטיר, אפשר למצוא חנויות עיצוב קטנות וחביבות. חלקן מציעות כלים ואביזרים יפהפיים, אחרות נוטות קצת יותר לכיוון ה-joke shop (אבל עם שיק צרפתי). גם כאן אין לי שם או כתובת מדויקת (Shame on me. I know), אבל בעלייה דרך רו דה ווייוויל, וממנה דרך המדרגות של רו דרווה (Rue Drevet) לכיוון כיכר המונמרטר, נמצאות כמה חנויות כאלה. האלגנטיות היו בסגנון של 3PAR5, וה-joke shops הציעו מוצרים מבדחים כדוגמת סבונים שמעוצבים כאיקלריים וכמקרונים, סינרים דקורטיביים, כפיות עם עיטור קאפקייקס בראשן, שפמים לעיטור קשיות שתיה ועוד. המסקנה, בלי ספק, היא שמלבד זה שהצרפתים יכולים לגרום לכל דבר להיראות יפה יותר, למבקרים כמוני כדאי לרשום מה הם רואים ואיפה ולא לוותר על כך במחשבה שבמילא לא הולך לצאת מהענין פוסט.

מלבד מאכלים שימלאו לכם את הבטן וכלים שיקשטו לכם את המטבח, אפשר למצוא במעלה הרחוב גם חנויות מעצבים ובגדי יד שנייה, יקרות יותר או פחות. המחירים בבוטיקים המעוצבים והמפונפנים יותר היו בהתאם, אבל יש בנמצא גם כמה חנויות עם היצע מכובד של תיקים, נעליים, שמלות, ג'קטים וסוודרים במחירים נוחים לכל כיס. מומלץ בהחלט לעצור ולנבור. קראו לי שטחית, אבל בינינו, אין כיף מלענות על "יוווו מאיפה הסוודר היפה שלך??" עם התשובה האניגמאטית "מחנות יד שניה בפריז".

IMG_3003-2

וינטג' במחיר שווה לכל כיס. Chine Machine

כתובות:

Marché des Enfants Rouges – שוק הילדים האדומים 

39 Rue de Bretagne, 75003 Paris

שלישי-חמישי: 8:30-13:00, 16:00-19:30

שישי ושבת: 8:30-13:00, 16:00-20:00

ראשון: 8:30-14:00

Sébastien Gaudard – Pâtisserie des Martyrs

22 Rue des Martyrs, 75009 Paris

Popelini

44 Rue des Martyrs, 75009 Paris

Arnaud Delmontel

39 Rue des Martyrs, 75009 Paris

Pain Pain

88 Rue des Martyrs, 75018, Paris

La Chambre aux Confitures

9 Rue des Martyrs, 75009 Paris

3PAR5 (עיצוב, כלי בית ואקססוריז)

25 Rue des Martyrs, 75009, Paris

Chine Machine (בגדי יד שניה)

100 Rue des Martyrs, 75018, Paris

La Boutique Noire (בגדי יד שניה ומעצבים)

22 Rue la Vieuville, 75018, Paris

ג'ינגל בלז וג'ינג'רברד: כריסמס בניו יורק

בפוסט הקודם כתבתי פה על חג ההודיה ופאי דלעת ועל הסתיו בניו-יורק וכמה שהוא יפה. העונה הזו לוקחת בעיני את כל האחרות, ולחגים שלה –הלוואין ות'נקסגיבינג- יש איזה קסם סתווי מיוחד. אבל כמו שכולם יודעים, חגי הסתיו הם רק יריית הפתיחה לחגים הכבדים באמת של ה- Holiday Season: ה-New Year's, ויותר ממנו, חג המולד. מי שמצטער על המהירות שבה עלי השלכת והרוחות הקרירות נעלמים לטובת עצים קירחים וטמפרטורות מקפיאות יכול התנחם בקישוטי הכריסמס שמתחילים למלא את העיר רגע אחרי חג ההודיה, ונותנים פייט לא רע לדלעות ולעלים של הסתיו.

Christmas tree in New York

fifth avenue christmas decorations

כמי שבתור ילדה קצת קינאה בכל הקישוטים והמתנות והקסם שיש לחג הזה להציע, סיבוב ברחובות ניו יורק בשבועות שלפני החג מספק פיצוי לא רע. אוסף הקישוטים המרשים ביותר נמצא, ללא ספק, לאורך השדרה החמישית וספציפית באזור הרוקפלר סנטר, שהכיכר למרגלותיו הפכה זה מכבר לסמל איקוני של כריסמס בניו-יורק. קתדרלת סנט פטריק המרשימה, שצמודה אליה, מספקת את ההקשר הדתי המתבקש ומעניקה לחוויה המודרנית והצרכנית הזו איזה טאצ' קדוש להשלמת החוויה. נכון, האווירה תיירותית להחריד והכיכר עמוסה עד אפס מקום בימים שלפני הכריסמס, אבל אם אתם מחפשים מקום לספוג בו קצת אווירת חג, אין כמו אוסף הקלאסיקות הניו-יורקיות של הרוקפלר לטובת המשימה. רחבת הקרח המפורסמת נפתחת כל יום משמונה וחצי עד חצות, ומציעה סבבי החלקה של 90 דקות. התור (והקור) יכולים להיות אכזריים והמחיר מטפס בתקופת החגים ל-32$ למבוגר (לא כולל השכרת מחליקיים ב-12$), כך שצריך לבוא מוכנים מנטלית ולבושים היטב. אני קצת חששתי מעצמות שבורות ומהתור המסיבי והעדפתי ליהנות מהרחבה מבחוץ.

The Rink at Rockefeller Center

העץ המרשים ועצום המימדים שניצב מעל הרחבה הפך מזמן לאחד מסמלי הכריסמס בניו-יורק. משימת הצילום שלו התגלתה כלא פשוטה – רק כשעומדים מתחת לעץ אפשר להבין באמת עד כמה הוא גדול, גבוה ועמוס תאורה, אבל רק במבט מרחוק מאפשר להתרשם ממנו במלוא היקפו. סתם כדי לקבל קצת פרופורציות, גובהו הממוצע של העץ נע בדרך כלל בין 20-30 מטר, ויותר מ-30,000 נורות (!!) שפזורות לאורך יותר מ-8 ק"מ(!) של חוט מאירות אותו. אין מה לומר, האמריקאים האלה עושים עבודה מרשימה.

rockefeller christmas tree

rockefeller christmas tree

rockefeller christmas tree

התצוגה המרשימה של Saks Fifth Avenue בקצה השני של הכיכר משלימה את אווירת החג. על חזית הבנין מוצג כל ערב מופע מרשים של אורות ומוזיקה לכבוד החג, וחלונות הראווה של החנות, שבה ניתן למצוא מותגים כדוגמת פראדה, פנדי, שאנל, גוצ'י ודומיהם, לובשים חג והופכים מדי שנה לאטרקציית כריסמס תיירותית ראשונה במעלה. השנה, העקרון המארגן של התצוגה היה קרח – השמלות, התיקים הנעליים והתצוגות המיוחדות של ארוחות חג ראוותניות הוצגו כשהם עטופים בשכבת כפור ומכוסים באניצי קרח (מלאכותי, כמובן). מדובר בחווית ה-window shopping האולטימטיבית, בעיקר בהתחשב בכך שגם עם ההנחות והמבצעים של החג, window shopping הוא כל מה שרובנו יכולים להרשות לעצמנו בבית הכלבו המאד יוקרתי הזה.

Saks Fifth Avenue Christmas display

Saks Fifth Avenue Christmas display

Saks Fifth Avenue Christmas display

Saks Fifth Avenue Christmas display

Saks Fifth Avenue Christmas display

מי שחסר לו קצת סכרין בין כל האורות, הקישוטים, הקרח והנצנוצים, או שסתם קפאו לו האצבעות בדצמבר הניו-יורקי, יכול להיכנס להפשיר ולהתחמם קצת בחנות השוקולד היוקרתית Teuscher , שנמצא פחות או יותר באמצע הדרך בין העץ לאורות של סאקס פיפת' אווניו, מול חנות המזכרות של מוזיאון המטרופוליטן. המקום מציע פרלינים, טראפלז ושאר בונבוני שוקולד באיכות מעולה, ותצוגת הכריסמס שלו מתוקה במיוחד ומושקעת מאד. המחירים כמובן בהתאם (בכל זאת, מדובר בשוקולד שוויצרי משובח שנמכר בלב השדרה החמישית בניו-יורק), אבל למי שמחבב שוקולד יהיה קשה לוותר על התענוג. אני נכנסתי פנימה סתם בשביל להתרשם, אבל בסוף נכנעתי לריח השוקולד המתוק שאפף אותי מכל עבר ורכשתי לי קופסה קטנה של 6 פרלינים (במילוי אייריש קרים, קרמל מלוח, קרם קינמון, שברי אגוזי לוז, קראנץ' דבש-לוז ומוקה) במחיר מפוצץ של 20$. מומלץ אם אתם בביקור חד פעמי, אבל פחות משתלם בתור הרגל קבוע.

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

teuscher fifth avenue christmas

מי שמחפש כריסמס ניו-יורקי באווירה קצת פחות תיירותית, ועם סחורה שאפשר גם לקנות ולא רק להתפעל ממנה, יכול להמשיך בטיול על השדרה חמישית ולרדת כמה רחובות לכיוון לברייאנט פארק. בפארק הקטן, הסימפטי והמזמין, שכיף לבקר בו כל השנה ולא רק בכריסמס, אפשר למצוא שוק חג מולד חמוד וגם רחבת החלקה על הקרח, שבניגוד לרוקפלר מציעה תור סביר והחלקה בחינם. השוק מחולק לדוכנים-דוכנים שמציעים סחורה מגוונת: קישוטי כריסמס מושקעים, כלי בית יפים, חפצי נוי, פוסטרים ושאר חפצי אמנות, גופי תאורה דקורטיביים, מוביילים, כובעים, סוודרים, צעיפים ובקיצור כל מה שאפשר לרכוש למישהו כמתנה לכריסמס. באופן בלתי נמנע, חלק מההיצע הוא בעל אוריינטציה תיירותית למדי (סווטשרטים של "איי לאב ניו-יורק" וכיוצא באלו), אבל מרבית המוצרים מקוריים, יפים ונושאים את האופי הארטיזנלי והעיצובי המתבקש משוק חג מקומי בעיר כמו ניו-יורק.

Bryant Park holiday market

Bryant Park holiday market

Bryant Park holiday market

IMG_2860

מלבד מתנות לחג, אפשר למצוא כמובן גם דוכני אוכל, שמציעים הכל מקלאסיקות עונתיות כמו סיידר תפוחים ושוקו חם, עבור בקלאסיקות אמריקאיות כדוגמת דונאטס, פרצלז, ומאק אנד צ'יז ועד קלאסיקות ניו יורקיות מודרניות כדוגמת המבורגר טבעוני. אפילו נציגות ישראלית אפשר למצוא שם, עם דוכן פלאפל וחומוס שמשום מה מוכר גם עוגות קיורטוש הונגריות (אבל במילוי שוקולד השחר, כך שהטאצ' הישראלי נשמר).

IMG_2791

Bryant Park holiday market

שוק חג פופולרי נוסף הוא השוק ביוניין סקוור בדאון טאון מנהטן. ההיצע די דומה לזה של השוק בבראיינט פארק, אבל השוק של יוניין קצת יותר גדול והלוקיישן –לא רחוק מצ'לסי והמיטפאקינג דיסטריקט- הוא unbeatable. בסופי שבוע השוק גדוש קונים, כך שמומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות או באמצע השבוע. אני נקלעתי אליו בשעות הצהריים המאוחרות של יום ראשון (כנראה הזמן הגרוע ביותר לבקר בשוק), ובקושי הצלחתי לזוז. רחבת קרח צמודה אמנם אין כאן, אבל חובבי המחליקיים יכול לטייל לכיוון הרחבה הקטנה והחמודה של ה- Standard Hotel, ממש מתחת לטיילת ההיי ליין (אתר חובה בפני עצמו) וצמוד ל-Stanard Grill, הוט-ספוט מקומי לבראנץ' וקוקטיילים (נסו את ה-seven grain waffle וה-crispy potatoes בחמאת שום ועשבי תיבול. ללא תתאכזבו).

IMG_2810

Union Square holiday market

השנה פעל ליד השוק הגדול והמוכר ביוניין סקוור שוק פופ-אפ עונתי של אתר האוכל הנפלא Food52. האתר, למי שלא מכיר (וכדאי להכיר!), מציע מתכונים נפלאים וכתבות אוכל מרתקות, ולאחרונה פתח גם חנות אינטרנטית שמוכרת כלי מטבח ומותגי מזון ארטיזנליים. השוק הקטן והאסטתי, שהציע אווירת חג מבלי להיות צ'יזי וכריסמסי מדי (אפשר לסמוך על החבר'ה של פוד52 בקטעים האלה), סיפק הזדמנות מצוינת לגעת ולראות מקרוב את מה שבדרך כלל רואים רק ווירטואלית, וכמי שעוקבת אחרי האתר כבר תקופה היה מדובר בביקור מרגש למדי. אפשר היה למצוא בו כלי מטבח מעוצבים לעילא, ספרי בישול מצוינים ואפילו קצת אוכל של ממש בדמות פופקורן בטעמים, ביטר אלכוהולי בטעמי פירות ודבש מתובל, ומדי יום התארחו בו אנשי אוכל מתחומים שונים לחתימה על ספרים וסדנאות שונות. אני הגעתי לעיר רק ביום האחרון לפעילותו של השוק ובטעות מצאתי את עצמי מבקרת בו בלי מצלמה, כך שלצערי אין תמונות שלו להציג, אבל היי- זו רק סיבה נוספת לבקר בו שוב בשנה הבאה.

teuscher fifth avenue christmas

ואם כבר אוכל, מסורות האוכל של החג הזה הן סיפור מרתק בפני עצמו. לכל מדינה ועדה נוצרית יש את מאכלי החג שלה, כמו למשל ה-Christmas Ham  וה-Christmas Pudding הבריטיים, מסורת הסמורגסבורד השבדית , ה-Eggnog הצפון אמריקאי, או ה- Glühwein הגרמני (יין חם מתובל בקינמון, ציפורן ותפוזים שנמכר באופן מסורתי בשווקי חג מולד). אחת ממסורות החג החמודות במיוחד היא אפיית עוגיות: אם בראש קינוחי הסתיו עומד הפאי לסוגיו, הרי שבכריסמס עוגיות ממגוון סוגים תופסות את הבכורה. בימים שלפני החג נהוג לאפות (או לכל הפחות לקנות) מגשים על גבי מגשים של עוגיות, שאותן מנשנשים לפני, במהלך ואחרי החג. מנהג אפיית העוגיות נפוץ במקומות רבים, והמסורות רבות ומגוונות. לכל תרבות ואזור העוגיות שלו, אבל חלק מהכיף כאן הוא שבניגוד לקינוח אחד מרכזי ומרשים, לא חייבים להיצמד רק לסוג אחד של עוגיות – העיקר פשוט לאפות כמה שיותר מהן. ברוח החג, The more, the merrier.

הותיקה, המוכרת ואם יורשה לי גם הקסומה מכל עוגיות החג היא עוגיית הג'ינג'רברד, שממלאת לקראת החג מאפיות ושווקים באירופה וארה"ב. מקורן של העוגיות הללו באירופה של ימי הביניים, שבה תבלינים אקזוטיים (בזמנו) כדוגמת ג'ינג'ר, קינמון ופלפל שחור התקבלו בהתלהבות. בגלל מחירם היקר, היה נהוג להשתמש בהם רק באירועים מיוחדים ועיתות חג כדוגמת הכריסמס, מה שהפך אותם למזוהים עם טעמי החג וריחות העונה. היום כל אחד יכול אמנם להשיג את התבלינים האלו בקלות ובזול במכולת הקרובה לביתו, אבל האסוציאציה נשארה. לכבוד הכריסמס, ובעיקר כמתנת חג לעצמי, אני מביאה כאן מתכון לעוגיות החמודות, הפריכות והמתובלות האלה. נכון שכיף לאכול אותן כל השנה, אבל בחג המולד הן טעימות במיוחד, בייחוד אם גדלתם בבית יהודי למהדרין ובסתר לבכם התאוויתם כל שנה לכריסמס מנצנץ ויפה עם עוגיות, סנטה קלאוס ומתנות, כמו באמריקה.

image

עוגיות ג'ינג'רברד חגיגיות: (מבוסס על המתכון הזה, עם תוספות, שינויים והתאמות)

מצרכים:

350 גרם קמח לבן

1 כפית סודה לשתיה

2 כפיות ג'ינג'ר טחון

1 כפית קינמון

1/2 כפית פלפל שחור טחון טרי

1/8 כפית ציפורן

כמה גירודי אגוז מוסקט

165 גרם סוכר חום בהיר

125 גרם חמאה, חתוכה לקוביות

1 ביצה

4 כפות דבש

הכנה:

מערבבים יחד במעבד מזון קמח, סודה לשתיה, תבלינים וסוכר לכמה שניות. מוסיפים את החמאה ומערבבים בכמה פולסים עד שגושי החמאה נעלמים בתערובת.

טורפים היטב את הביצה עם הדבש. מוסיפים בהדרגה למיקסר תוך כדי שהוא עובד.

ממשיכים להוסיף את תערובת הדבש פנימה רק עד שהתערובת מתאחדת לכדי גוש. יותר מדי מהדבש והביצה, והתערובת תהפוך רטובה מדי ולא תקבל באפיה את ה-snap שאופייני לעוגיות ג'ינג'ר לאחר האפיה.

מעבירים את הבצק לניילון נצמד או לשקית ניילון, עוטפים היטב ומעבדים קלות עם הידיים ליצירת כדור אחיד. משטחים לדיסק ומעבירים למקרר למשך כחצי שעה.

מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס ומסדרים נייר אפיה על תבנית תנור.

מרדדים את הבצק על משטח מקומח לעובי של כחצי ס"מ, וקורצים ממנו צורות בעזרת חותכן העוגיות האהוב עליכם (באופן טבעי, לעוגיה הזו אני אוהבת להשתמש בחותכן ה-gingerbread man הקלאסי).

מעבירים את צורות הבצק לתבנית התנור ומשאירים רווח ביניהן (העוגיות לא נוטות אמנם להתפשט באפיה, אבל אם הן יהיו צמודות מדי ויגעו אחת בשניה צורתן עלולה להיפגע).

אופים כ-9-11 דקות, עד שהעוגיות מקבלות גוון שזוף. מוציאים את התבנית מהתנור ומניחים לעוגיות לנוח על מגש האפיה למשך כ-10 דקות. לאחר 10 דקות מעבירים אותן להצטנן על רשת.

אחרי שהעוגיות התקררו לחלוטין, אפשר לקשט אותן בעזרת רויאל אייסינג (טורפים חלבון ביצה עם חצי כפית מיץ לימון ומנפים פנימה בהדרגה אבקת סוכר. ככל שתהיה יותר אבקה האייסינג יהיה יותר יציב – כמות של כ-180 ג' לחלבון אחד תייצר ציפוי עמיד יחסית, שמאפשר לקשט את העוגיות בחיוכים וכפתורים שיתייצבו וישמרו על צורתם מבלי לזלוג לצדדים).