סטייקים, ספארי ופודינג לקינוח: יוהנסבורג, גרסת הדייל

אז אחרי שהפוסט הקודם הוקדש ליעד נחשק אחד, אי שם במזרח, הגיע הזמן להקדיש פוסט ליעד נחשק אחר במרחק אלפי קילומטרים ממנו: יוהנסבורג. היעד האפריקאי היחידי שלנו והיהלום שבכתר השהיות והיעדים.

Joburg

יוהנסבורג. צולם מתוך המלון, כי לצאת ממנו זה כבר יותר מסובך

אצלנו, יוהנסבורג היא שם נרדף לסטייקים עסיסיים, יין משובח, מלונות פאר, בריכה מפנקת והרפתקאות בספארי. סוג של גן עדן עלי אדמות, במרחק 8 שעות טיסה ובעלות כמעט מגוחכת ביחס לארץ. השמועה אמנם מספרת שבתקופת האפרטהייד לא היה ניתן לשבץ דיילים כהי עור לטיסות אליה, אבל כיום, העבר הטעון של דרום אפריקה וההווה, איך נאמר, הלא פשוט שלה, משחקים תפקיד מינורי למדי בתפיסה של רובנו את היעד האהוב הזה. סיור בסוואטו וביקור במוזיאון האפרטהייד נמצאים יחסית נמוך ב-bucket list של מרבית הדיילים, וקצת כמו בהודו, שבה אנחנו מבלים את עיקר זמננו במלונות מפוארים יותר מהטאג' מהאל, החוויה הדיילית כאן שונה מאד מזו של המטייל הממוצע.

Joburg hotel

ברוכים הבאים לאפריקה. לא מה שדמיינתם, מה?

האופן העיקרי ואולי היחיד בו מציאות החיים המורכבת בדרום אפריקה באה לידי ביטוי עבורנו היא בהגבלות השונות שמוטלות עלינו ביעד. יוהנסבורג, או לפחות חלקים ממנה, נחשבים מסוכנים למבקרים ובעיקר ל'לבנים'. קצת קשה לי להעריך האם ועד כמה התדמית הזו מדויקת (וכמי שבעצמה חיה במדינה בעלת תדמית מסוכנת -שאמנם הורווחה ביושר אבל לא בהכרח נאמנה תמיד למציאות-  אני מראש קצת ספקנית לגבי הענין), אבל כעובדי חברת תעופה שנמצאים בעיר במסגרת התפקיד, אנחנו (והחברה) לא יכולים לקחת סיכונים, ולמרות שאין הנחיה רשמית בנושא, אנחנו לא ממש אמורים להסתובב לבד בעיר או סתם לשוטט בה. המשמעות המעשית של הענין היא שדיילים שמגיעים אליה בפעם הראשונה צריכים לקוות ליפול על צוות טוב, שירצה לעשות את מה שליוהנסבורג יש להציע (In our line of work כאמור, בעיקר סטייקים וספארי) במקום לרבוץ בבריכה כל היום. לי, למרבה הצער, לא היה המזל הזה. עכשיו נכון, אני יודעת, יש דברים יותר גרועים בחיים מלהיתקע לשלושה ימים במלון חמישה כוכבים, אבל בכל זאת. להגיע כל כך קרוב לספארי ולהסתפק בסוף בסרט של נשיונל ג'יאוגרפיק לבד בחדר זה, מה לעשות, קצת מאכזב. אחת הדיילות הייתה אמנם נחמדה מספיק כדי להתלוות אלי ל-Lion Park (אתר שנמצא על התפר שבין גן חיות לספארי עירוני ומתמקד בשימור אריות וטיפול בגורי אריות יתומים), אבל בזה בערך החוויה האקסטרימית שלי ביוהנסבורג הסתכמה. (ועל פעילויות קצת פחות קלילות כמו סיור היסטורי בסוואטו או במוזיאון האפרטהייד בכלל לא היה לי עם מי לדבר. אולי בפעם הבאה?).

אריה בפנאן

בתמונה: כיף להיות אריה

גורי אריות

!!בלי זום!!

On the bright side, גם דיילים שממאנים בעקשנות לעזוב את המלון צריכים ללכת מתישהו לאכול, ואצלנו כמו אצל המקומיים, ארוחה רצינית ביוהנסבורג תכלול בדרך כלל בשר. אנחנו מצאנו את עצמו בגרילהאוס, סטייק האוס מקומי ותיק ופופולארי. החיבה היתרה שהרבה מהמקומיים רוחשים לגרילהאוס היא כמעט בעלת מימד לאומי: לדרום אפריקה יש מורשת גאה, ותיקה ומפוארת של צליית בשר. ה-Braai ('גריל' או 'ברביקיו' באפריקנס. מבטאים כמו pie) נחשב כאן תחביב לאומי שחוצה מגזרים, עדות וקבוצות אתניות – לא ענין של מה בכך ב-rainbow nation הטרייה, שעדיין מלקקת את פצעי האפרטהייד. ב-2005 אפילו זכה המנהג לחג לאומי משל עצמו, כשה-Heritage Day הדרום אפריקני (חג לאומי שנחוג החל מסיום האפרטהייד, בו מציינים ומוקירים את המסורות השונות של כלל קבוצות האוכלוסיה הדרום אפריקאית) מותג מחדש כ-Braai Day הבינלאומי, באופן שביטא ובו זמנית חיזק את מעמדו של המנהג כמשותף לכלל חלקי האוכלוסיה. לתפקיד פטרון החג מונה לא אחר מאשר הארכיבישוף דזמונד טוטו (דמות בעלת חשיבות עצומה במאבק האוכלוסיה השחורה נגד האפרטהייד וזוכה פרס נובל לשלום), מה שמלמד דבר או שניים על מעמדו של הבראיי במדינה.

לעניינו אנו, הגרילהאוס לא יכול אמנם להוות תחליף לדבר האמיתי, אבל הוא כנראה הכי קרוב שאפשר להגיע (לפחות בכל הנוגע לבשר) במקרה והגעתם לביקור ואין לכם חברים מקומיים שיזמינו אתכם לבראיי כהלכתו. אפשר למצוא בו, בין השאר, נתחי פילה, ראמפ, סירלוין, ריב-איי וטי-בון, שמוגשים לשולחן במשקל שנע בין 200 גרם במקרה של הפילה ועד לקילו שלם(!) במקרה של הטי-בון. לי אישית לא ברור איך מישהו מסוגל לאכול כל כך הרבה, אבל היי, כבר אמרנו כבר שהדרום אפריקאים רציניים בקשר לבשר שלהם. על הספקטרום האקזוטי, המקום מציע קרפצ'יו אנטילופה ומדליוני יען. באופן טבעי, לא יכולתי לוותר על ההזדמנות ובזמן שרוב הצוות דבק בפילה המסורתי, אני הלכתי על היען. מי מכם שניסה יען בוודאי יודע שאין לו טעם מובהק או דומיננטי במיוחד (בגדול, בשר יען דומה בעיקר לבשר בקר, רק רזה יותר ופחות עשיר בטעמו), ושבדרך כלל הוא זקוק לאיזה רוטב או תיבול מעניין שקצת יעשירו אותו. במקרה של הגרילהאוס, רוטב מדגסקר (רוטב שמנת-פלפל שעושה שימוש בגרגרי פלפל שחור בוסריים שהוחמצו) ותוספת של תרד מוקרם (קלאסית סטייקהאוסים ידועה והכוכבת האמיתית על הצלחת, לפחות מבחינתי) עשו את העבודה לא רע בכלל.

grillhouse johannesburg

ארוחה טיפוסית בגרילהאוס. לקוח במקור מכאן

אבל עם כל הכבוד לסטייק ולבשר (ובדרום אפריקה, כאמור, עושים לו הרבה כבוד), הפנינה המקומית האמיתית התגלתה דווקא בתפריט הקינוחים. לצד הברולה, הבראוניז והטירמיסו בצבץ לו קינוח מסתורי בשם מלווה פודינג. בירור קצר העלה שמדובר בעוגה ולא ב'פודינג' סטייל דייסה או קרם (אני לא בטוחה, אבל יכול להיות שהמלווה חייבת את כינויה המבלבל למהגרים הבריטים בדרום אפריקה, שעבורם 'פודינג' משמש לתיאור כל סוג של קינוח), וטעימה אחת הבהירה שלא משנה איך נבחר לקרוא לו, מדובר במעדן שלא ברא השטן.

מקור העוגה, כנראה, במהגרים האפריקנרים (שאז עוד היו סתם הולנדים) שהתיישבו בקייפ במאה ה-17, וממש כמו אלה שהביאו אותה ליבשת, היא הספיקה מאז להתאזרח בהצלחה ולהפוך דרום אפריקאית למהדרין. זה אמנם לקח לא מעט זמן -הקינוח החל לצבור פופולאריות רק בשנות ה-70 של המאה ה-20- אבל כיום ניתן למצוא אותו כמעט בכל מסעדה במדינה. למעשה, ההתאזרחות של המלווה פודינג הייתה כל כך מוצלחת, שיש כאלה שמתארים אותה כלא פחות ולא יותר מהקינוח האהוב על נלסון מנדלה ז"ל (ואם זה לא נותן לה הכשר מקומי אז אני לא יודעת מה כן).

בשונה מעוגות בחושות רגילות, בבלילה של המלווה פודינג אין כמעט חמאה (או שמן). במקום, העוגה מקבלת את השומנים שלה בגמר האפייה, אז מציפים אותה ברוטב חמאה שמנתי שבושל בנפרד. הטכניקה הזו מבטיחה עוגה רכה, לחה ודביקה במידה שמתפקעת מטעמי חלב וקרמל, ומה שהכי כיף, היא קלה עד גיחוך להכנה. נהוג להגיש אותה יחד עם גלידת וניל, קצפת או קאסטרד (אני מסרבת להשתמש במילה העגומה 'רפרפת' או בחלופה המוצלחת עוד פחות, 'חביצה'!), כמו שמופיע בתמונה.

malva pudding

מלווה פודינג. לא להתבלבל – הרוטב מעל הוא קאסטרד. רוטב החמאה נספג כולו בתוך העוגה

החלק הטריקי היחיד קשור במידת העשייה של העוגה. חשוב לוודא שהיא אכן אפויה כהלכה ומוכנה עד הסוף, על מנת שהרוטב ייספג כמו שצריך. אם תשפכו אותו עליה כשהיא עדיין לחה מבפנים, העוגה תהפוך רטובה וסמרטוטית ובאמת תדמה יותר לפודינג מאשר לעוגה. במקרה של ספק, עדיף להנמיך טיפה את החום או לכסות אותה ביריעת נייר כסף ולתת לה עוד כמה דקות בפנים מאשר להוציא אותה מוקדם מדי. עוגת מלווה כדאי לאכול בעודה חמימה, אבל חשוב לחכות קצת אחרי ששופכים את הרוטב ולתת לה לנוח למשך 20 דקות לפחות, כדי לתת לנוזלים לחלחל ולהיספג כמו שצריך בעוגה כולה. ההמתנה לא תהיה קלה, אבל היא תשתלם לכם. מבטיחה.

IMG_8828

מלווה פודינג: (לקוח במקור מכאן, עם מעט שינויים והתאמות)

מצרכים:

לעוגה:

1 כף + 1 כפית חמאה בטמפרטורת החדר

200 גרם (1 כוס) סוכר לבן

2 ביצים

1 כף ריבת משמש

125 מ"ל (חצי כוס) חלב

1 כפית סודה לשתיה

1 כפית חומץ

140 גרם (1 כוס) קמח מנופה

קורט מלח

לרוטב:

190 מ"ל שמנת מתוקה

100 גרם (חצי כוס) סוכר לבן

95 גרם חמאה

90 מ"ל מים רותחים

3/4 כפית תמצית וניל

אופן ההכנה:

מכינים את העוגה:

מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס. משמנים (בחמאה) ומקמחים תבנית אינגליש קייק סטנדרטית (הקמח סופג את עודפי השומן. כדי להיפטר מעודפי הקמח, נותנים לתבנית כמה דפיקות מעל הכיור).

בעזרת מקצפה חשמלית, טורפים יחד בקערה בינונית חמאה, סוכר וביצה אחת. כשהחומרים מתחילים להתערבב, מוסיפים את הביצה השניה. טורפים יחד כדקה-שתיים, עד שהתערובת מבהירה ותופחת מעט.

מוסיפים את הריבה וטורפים למשך כמה שניות נוספות, עד שאחיד.

בכלי נפרד, מערבבים את הסודה לשתיה יחד עם החלב (בודקים קודם שבסודה לא מסתתרים גושים סוררים). בשלב השני, מוסיפים את החומץ לתערובת החלב ומערבבים קלות.

מוסיפים את תערובת החלב ואת הקמח+המלח לתערובת הביצים והסוכר, לסירוגין. מערבבים בין הוספה להוספה עד לקבלת תערובת אחידה.

שופכים את הבלילה לתבנית ואופים כ-45 דקות, עד שקיסם המוחדר למרכז העוגה יוצא נקי. מומלץ להציץ תוך כדי האפיה ולראות שפני העוגה לא מתחילים להישרף (יש להם נטייה להשחים). במידה והם משחימים מהר מדי, ניתן לכסות את התבנית ביריעת נייר כסף.

לקראת גמר האפיה, מתחילים להכין את הרוטב:

ממיסים את כל מרכיבי הרוטב בסיר על להבה נמוכה, תוך כדי בחישה. ממשיכים לבשל כמה דקות – לא יותר מדי (אנחנו לא מנסים לצמצם כאן את הרוטב), אלא רק כדי להדגיש ולקרמל מעט את הסוכרים הטבעיים שבשמנת. 2-3 דקות בדרך כלל מספיקות.

כשהעוגה מוכנה (לזכור – פירורים לחים על הקיסם מעידים שהיא עדיין לא נאפתה דיה), מוציאים אותה מהתנור ומיד שופכים עליה את כל הרוטב. בהתחלה ייראה שיש יותר מדי, אבל אל דאגה. הכל נספג בפנים תוך כמה רגעים.

נותנים לעוגה להצטנן על רשת למשך כ-20-30 דקות לפחות לפני שפורסים. מאחסנים מחוץ למקרר. העוגה תישמר כך למשך 3-4 ימים, אבל סביר שתתחסל עוד הרבה קודם.

כתובות:

Lion Park

מגיעים ברכב פרטי. הוראות ניתן למצוא כאן, אבל כנראה שכל נהג מקומי שתשכרו יכיר את המקום גם ככה. בפארק עצמו ניתן להסתובב עצמאית (בתוך רכב) או לשכור מדריך, ויש כל מיני סוגי סיורים במקום. קצת תיירותי אבל שווה. פירוט מלא על סוגי ותעריפי הפעילויות השונות ניתן למצוא כאן

טל' +27 (87) 15OO 1OO / +27 (11) 691 99O5-11

פתוח כל השבוע 8:30-21:00

The Grillhouse (יש שני סניפים):

Rosebank: 

Shop 1, The Firs / Hyatt Centre, C/O Oxford Road & Biermann Avenue, Rosebank.

טל' (011) 880 3945

שני – שבת 12:00-14:30, 18:30-מאוחר

שבת 18:30-מאוחר

ראשון 12:00-14:30, 18:30-21:30

Sandton:

Shop 26, Athol Square, C/O Katherine Drive & Wierda Road East.

טל' (011) 783 6132

שני – שבת 12:00-15:00, 18:30-22:00

ראשון 12:00-15:00, 18:30-21:30