לא רק פאד תאי: שוק האוכל הכי טוב בבנגקוק שאתם לא מכירים

בנגקוק היא יעד שדיילים אוהבים. יעד של מסאג'ים בזול, פאד תאי בזיל הזול והרגשה כללית של נופשון. הטיסות אליה אמנם נחשבות לקשות במיוחד (ואם אפרט למה כנראה יפטרו אותי, אבל תחשבו גם בכיוון של aircraft וגם בכיוון של נוסעים), אבל בסופן מחכה אותו מסאג' מיוחל שישכיח את כל צרות הטיסה. השהיות בבנגקוק בדרך כלל קצרות, אבל אפשר להספיק בהן הרבה: חוץ ממסאז', רוב הדיילים (או לפחות מי שבקטע) יספיקו גם ביקור בקאוואסן או ב-MBK, שני יעדים שחביבים על הדיילים ובעיקר הדיילות. בשהיות ארוכות יותר, שמקבלים בסופי שבוע, אפשר להספיק גם לנפוש קצת באיים או לערוך היכרות קצת יותר רצינית עם השווקים והאטרקציות בעיר.

אוכל רחוב בבנגקוק Bangkok street food

אוכל רחוב. בהחלט אטרקציה מרכזית בבנגקוק

אבל הפוסט הזה לא הולך לכלול רשימת המלצות לקאוואסן, למכוני מסאז' (זה לא סליזי כמו שזה נשמע, נשבעת. לא תמיד בכל אופן) או אפילו לשווקים הגדולים והרבים שמפוזרים בבנגקוק. בשביל זה קיימים בערך כל דפי ההמלצות האחרים על העיר ברשת. מה גם שאני אישית לא התלהבתי במיוחד לא מהקאוואסן (תיירותי מדי, נו), לא מהקניות ב-MBK (זה בזאר או קניון?), ואפילו לא מהמסאז' (שכמה שהוא זול ככה הוא גם בדרך כלל לא מקצועי או מיומן).

IMG_2190

במקום, אני רוצה לדבר על או-טו-קו (Or-Tor-Kor,  עם ר' שותקת): שוק אוכל קטן וממזרי שמתחבא לו בקצה העיר, ממש ליד צ'אטוצ'אק, שוק סוף השבוע הגדול והמפורסם. מדובר באחד משווקי האוכל הטובים בתאילנד (אם לא הטוב שבהם), שאפילו דורג ב-2012 כאחד מעשרת הטובים בעולם על ידי CNN GO. נתקלתי בהמלצה עליו ממש במקרה, ודי מהר היה לי ברור איפה אני הולכת לבלות את יום המחרת.

אור טור קור כניסה - Or Tor Kor entrance

הכניסה לאו-טו-קו בבנגקוק

או-טו-קו, ראשי תיבות של מה שאפשר לתרגם כ'שוק איגוד האיכרים של בנגקוק', מציע מגוון רחב ועשיר של ירקות ופירות מובחרים, דגים ופירות ים מיובשים וטריים, תערובות תבלינים וחבילות אורז וגם סוגים רבים של אוכל מוכן, הכל מהאיכות הטובה ביותר שלתאילנד יש להציע.

דגים מיובשים - dried fish Bangkok

איכות ופוטוגניות הולכות כאן ביחד. או-טו-קו

הטיב המובחר אומר שגם המחירים בהתאם, ורוב מה שתמצאו בשוק יהיה יקר קצת יותר ממה שאפשר למצוא בשווקים האחרים בבנגקוק. בפועל, המשמעות היא שדברים יעלו לכם, נגיד, 40-80 בהאט (4.5-9 שקלים) במקום 20-40 (2-4.5 שקלים). כך או כך, בטח תסכימו איתי, מדובר במחירים די זולים בסטנדרטים ישראליים. יש כמובן גם כמה יוצאי דופן: מנגוסטן שלא בעונה יכול להימכר בלא פחות מ-450 בהאט (כ-50 שקלים) לק"ג, ודוריאן (אל דאגה, הוא מכוסה ולא מריח) יכול להגיע בקלות ל-600 בהאט ויותר (כ-65 שקלים) לקרטונית סטנדרטית. מה שכן, מובטחים לכם פירות בטיב מעולה, ולפחות לגבי המנגוסטן, אני יכולה להעיד שהמחיר שווה, במיוחד אם מדובר בביקור חד פעמי.

מנגוסן בבנגקוק

שווה כל גרוש. מנגוסטן (ורמבוטן ודוריאן) באו-טו-קו

Custard Apple

ויש עוד פירות. למשל ה-Custard Apple הבשרני

manila tamarind - pink tamarind

או הפרי המטעה שבתמונה, שמכונה בטעות 'תמרהינד ורוד' או 'תמרהינד מנילה', אבל למעשה לא קשור למשפחת התמרהינדי ומוצאו בכלל במקסיקו

IMG_2105-2

וגם הלונגן, קרוב משפחתו של הליצ'י

Salak - Snake Fruit, Bangkok

או ה-Salak, שמסיבות ברורות מכונה גם 'Snake Fruit'

juice bangkok or tor kor

וכשיש שפע פירות, יש גם מיצים. כאן – מיץ מפרי הגאק, שנותן את הצבע הנפלא, ביחד עם פסיפלורה, שמעניקה את הטעם

באופן טבעי, רוב המקומיים שקונים כאן שייכים לשכבות הקצת יותר גבוהות של האוכלוסיה התאילנדית, שיכולה להרשות לעצמה את פערי המחירים. בהתאם לתדמית 'היוקרתית' שלו, ובניגוד ללא מעט שווקים אחרים בעיר, או-טו-קו הוא שוק מקורה, שקט ונקי. הרצפה מבהיקה מלובן, האורות הפלורוסנטיים צובעים הכל באור בהיר וכל הדוכנים מסודרים וממוספרים. החוויה שרובנו מדמיינים כשאנחנו חושבים על 'שוק', בטח במזרח הרחוק, שונה מאד מהחוויה של אור-תור-קור. 'צבעוניות', 'חום' והמולה הם לא מה שתמצאו כאן. מצד שני, אם אתם בחיפוש אחר אוכל מקומי טוב, ואם מיציתם את ריח הדוריאן שמקבל את פניכם בכל אשר תלכו, יכול להיות שמדובר ביתרון.

fish bangkok or tor kor

בכללי, די מסודר פה

fish bangkok

אפילו מאד מסודר

אפשר לשלב את הביקור באו-טו-קו עם ביקור בשוק סוף השבוע, ואם זו התוכנית אז מומלץ במיוחד לבלות בו את הפסקת הצהריים שלכם באותו יום, אבל אם אתם כמוני תוכלו לבלות בו בכיף כמה שעות רצופות בלי הפרעות. היצע האוכל המוכן בשוק נע בין חטיפים קטנים וממתקים מקומיים שאפשר לאכול בהליכה, מנות קטנות וגדולות של אוכל רחוב, וקערות עמוקות מלאות תבשילי קארי ואורז, שאפשר לאכול במתחם הישיבה המקורה במרכז השוק.

אוכל מוכן באו טו קו

IMG_2429

sea food bangkok or tor kor

ובכללי, הסי-פוד כאן די משגע

sea food bangkok or tor kor

IMG_2166

IMG_2216

c

והאמת, גם העוף

IMG_2156

IMG_2303-2

סאטאי

IMG_2316

וגם הקינוחים! בתמונה -Khanom Bueng: פנקייק דקיק ופריך מקמח אורז במילוי קציפת חלבונים ושבבי אפרסמון (מאחורה)

IMG_2343

אפילו אפשר להביא אותו אתכם לארץ

כנראה שלא תמיד תדעו בדיוק מה אתם אוכלים (אנגלית היא לא הצד החזק כאן), ועוד יותר סביר שלא מכל מה שתרצו תצליחו לטעום (המגוון עצום), אבל את ההיצע, המבחר והאיכות שמרוכזת כאן יהיה קשה למצוא במקום אחר בעיר. אל תפספסו.

pink eggs bangkok

ביצים ורודות! האינטרנט מלא ביותר שאלות (של מבקרים מערביים..) מתשובות לגביהן, אבל כפי הנראה, מדובר ב'ביצי אלף השנים' הסיניות. לאמיצים בלבד

Thai sausage

Sai Oua (או Lao sausage) – נקניקיה צפון תאילנדית מתובלת. בדרך כלל אוכלים בליווי משחת פלפלים ירוקים חריפים, אבל הן נהדרות (ומתובלות כהלכה) גם בלי

IMG_2262

IMG_2154

IMG_2131

IMG_2285

אוזני חזיר. כי בכל זאת, אנחנו במזרח. לא היה לי האומץ לנסות

 

 

 

 

כמו ניו-יורק, רק בסינית: הונג קונג

הונג קונג הייתה אחד המקומות שהכי התרגשתי להגיע אליהם. בדיעבד אפשר אמנם לומר שלא מדובר ביעד האהוב עלי, ובכל זאת – בלי העבודה כדיילת, כנראה שאף פעם לא הייתי מגיעה אליה כדי לגלות את זה.

Hong Kong view

זה היה הביקור הראשון שלי במזרח הרחוק (ובכלל ביעד לא-מערבי), והסקרנות הקולינרית שלי הייתה עצומה. הרי חומרי הגלם, הפירות, הירקות, התבלינים, טכניקות הבישול ושילובי הטעמים שונים מאלו שמוכרים ומקובלים במערב. לא יכולתי לחכות לנחות כבר, לשים את הדברים במלון ולצאת לקבל את הטעימה הראשונה שלי מאסיה. בגלל שהייתי נרגשת וקצרת רוח (וגם, בוא נודה על האמת, גוועתי ברעב. בניגוד להרבה מאד דיילים אחרים, אני משתדלת שלא לנשנש מכל הבא בטיסות), הלכתי על המקום הראשון שמצאתי: מעין מרקיה סינית ליד המלון שהציעה מרק בסיסי, שאליו בוחרים אילו אטריות, בשר (או טופו) וירקות להוסיף. ההתחלה נראתה מבטיחה: הבעלים, סיני קשיש וחביב, מזג לי מרק מהביל מתוך סיר גדול, הוסיף אטריות ביצים, פרוסות חזיר ועלי תרד ושלח אותי לדרכי. מה רבה הייתה אכזבתי חזרה בחדר המלון, כשטעמתי מהמנה: המרק היה תעשייתי וגנרי, האטריות משעממות, התרד חסר טעם והתיבול דל. כבר יצא לי לאכול מנות חמות שהיו יותר טעימות. מזל שלפחות היה לי החזיר העסיסי להתנחם בו.

bad Chinese food

קשה להחליט מה יותר מעאפן: המנה או התמונה

למרבה הצער, המנה הזו סימנה את הקו הכללי של החוויה הקולינרית שלי בהונג קונג: מאכזבת. אמנם חשבתי שאני, שמוכנה לטעום כמעט הכל, לא אפול קורבן לתסמונת הצמחונמת הדיילית, במסגרתה נהוג להפוך לצמחוני במזרח, לאכול רק בסטארבקס ומקדולנדס ובאופן כללי די לסלוד מהאוכל המקומי,  אבל מסתבר שגם אני שם, אפילו אם על הצד המתון וההרפתקני-מעט-יותר של הסקאלה. יכול להיות שפשוט לא אכלתי במקומות הנכונים, או שנפלתי על יום רע, או שהחיך והמנטליות שלי בעצם יותר מערביים ומקובעים ממה שהייתי רוצה לחשוב, אבל המזרח, מה לעשות, לא היה לי כל כך טעים. ובכל זאת, כמה נקודות התרשמות מהאי ונקודת אור קולינרית אחת לקינוח:

ג'לי

להונג קונגים (ולסינים בכלל) יש קטע עם ג'לי. המכה התדמיתית שקינוחי ג'לי ספגו במערב (שלא לדבר על מאכלי הג'לי מעוררי התמיהה של אנגליה הוויקטוריאנית) פסחה על סין ופזורותיה, ובהונג קונג תוכלו למצוא מגוון רחב ומעט ביזארי של מאכלים שמוגשים בפורמט החלקלק והרוטט הזה (אני העדפתי לוותר מראש לאורן של האכזבות הקולינריות הלא מעטות שחוויתי באי). למעשה, הג'לי פופולרי בסין לא רק כקינוח אלא נחשב למאכל בעל סגולות רפואיות המסייע בקירור הגוף. והאמת, בחום הדביק של הונג קונג (ניסיתם פעם ללכת בתוך ענן של מיץ פטל? לא? לא נורא, בהונג קונג תוכלו לגלות איך זה מרגיש), בהחלט אפשר להבין את האפּיל של מאכלים מצננים. אחד הסוגים הכי הנחשבים הוא ג'לי צב (בחיי, צב. כזה עם שריון שהאכלתם בגן בחסה), שנרקח באופן מסורתי מהחלק התחתון של שריון הצב. השריון נטחן לאבקה יחד עם תערובת של צמחים סיניים, ונמכר הן כתרופה והן כקינוח(!). המקורות הלא מוסמכים שמצאתי באינטרנט טוענים שג'לי צבים יעיל במיוחד נגד צינון, משפר את זרימת הדם, מחליק את עור הפנים ומסייע לבניית שרירים, הרגעת גירודים ושיקום הכליות. לא טעמתי כך שאני לא יכולה להעיד לא על טעמו של הג'לי ולא על סגולותיו הרפואיות, אבל במקרה הזה אני די מקווה שמיליארד סינים דווקא כן טועים.

Chinese turtle jelly

ג'לי צבים. לקוח במקור מכאן

אוכל רחוב

הונג קונג מלאה בדוכני אוכל רחוב זמין וזול, ולא רק בשווקים. רוב הדוכנים מציעים צלייה זריזה על הגריל או על הפלנצ'ה, תלוי מה הזמנתם. על הגריל מככבות פיסות בשר וחיות ים מכל הסוגים, הגדלים והמינים, משופדות על שיפודי במבוק דקים. מנה נפוצה אחרת היא תבשיל חלקים פנימיים של חזיר או בקר שספק נצלה ספק מתבשל על הפלנצ'ה, וקציצות דגים עגולות וקטנות, עם או בלי רוטב קארי. לבושתי, לא היה לי האומץ לנסות לא מזה, לא מזה ולא מזה. המראה של חיות הים העדינות שוכבות בחוץ בחום במקום בערימות של קרח לא היה מעורר תיאבון במיוחד. לקציצות הדגים השמנוניות ולחלקי הפנים הקצוצים, שלא ראיתי כמותם מעולם, לא היה לי אומץ אפילו להתקרב. שיפודי הנקניק והבשר נראו קצת יותר סימפטיים, אבל הרתיעה הכללית מדוכני הגריל עשתה את שלה. עד כדי כך נרתעתי שלא הצלחתי אפילו להתקרב כדי לצלם, כך שאין תמונות להציג. הסקרנים והאמיצים מביניכם יכולים לקבל מושג די טוב בעזרת גוגל, ולהתרשם בינתיים מתמונות מ-Tong Tai, אחת המסעדות הפופולריות והמצולמות ביותר של ה-Temple Street Night Market.

Tong Tai restaurant Hong Kong

Tong Tai restaurant Hong Kong

חטיפים מקומיים

משהו שכן ניסיתי איתו את מזלי היה הגרסה המקומית לפיצוחים. הסינים, מסתבר, נוהגים לנשנש חיות ים כאילו היו קבוקים. אפשר למצוא בסטות קטנות עם שרימפסים מיניאטוריים ועוד כמה שוכני מים מיובשים ולא מזוהים בכניסה לחנויות לרפואה מסורתית שפזורות בכל פינה. לחנויות האלה, בהערת אגב, מגיע פוסט משל עצמן – תוכלו למצוא בהן סוסי ים מיובשים, דגי ענק שידעו ימים יפים יותר, כוכבי ים שפעם זהרו ועוד שלל אבקות (כולל אבקת שריון הצבים ממקודם), פיסות צמחיה, שבבי שיניים ונשלי עורות שאמורים להביא מזור ובריאות לשלל חוליים ומדווים. המראה מאד לא שגרתי ואפילו מרתיע לעיניים מערביות, אבל הפיצוחים דווקא נראו די מזמינים. קניתי לי שקית עם מגוון קטן מכל סוג ויצאתי אל הרחוב שמחה וטובת לב. אני הרי מתה על פירות ים, אז מה יכול להיות רע בשרימפסים קטנים ופריכים שיתפצחו לי בפה? ובכן, טעות. מסתבר שלפיצוחים הסיניים אין מרקם פציח כלל וכלל, אלא מרקם של גומי (כזה של נעל. לא כזה של נחש גומי בחנות ממתקים) וטעם של דוכן דגים בסוף יום עבודה. וזה אפילו יותר גרוע ממה שזה נשמע. את היצורים האפרפרים דמויי הסלע והכדורים הצהבהבים הלא מזוהים ששכבו ליד השרימפס כבר לא העזתי לטעום, במיוחד אחרי שרחרחתי אותם. הייתה חוויה מעניינת, אבל בפעם הבאה כנראה שאסתפק באפונים מצופות וואסאבי.

Hong Kong snacks

נופים

לפני שהגעתי להונג קונג הייתי בטוחה ברוב בורותי שכולה גורדי שחקים, בנייה צפופה ותו לא, אבל מסתבר שמסביב לאזור העירוני אפשר למצוא נופים, חופים ומסלולי טיול מהיפים והמרשימים בעולם. העירוניים בנפשם (כמוני) יוכל לעשות לעצמם חיים קלים ולטפס לויקטוריה פיק כדי ליהנות מהנופים של האי. רק שימו לב שאתם בוחרים יום עם ראות טובה, אחרת חבל על זמנכם. ההרפתקנים יוכלו ליהנות מטרקים יפהפיים ולא יותר מדי מאתגרים כמו גב הדרקון, ה- Infinity Pool (הבריכה אמנם נסגרה אבל המסלול נותר יפהפה כשהיה), Lamma Island, או החופים במפרץ Tai Long Wan.

hong kong skyline from victoria peak

hong kong view victoria peak

hong kong view victoria peak

hong kong view victoria peak

hong kong view victoria peak

וילה בג'ונגל ההונג קונגי

 

hong kong view victoria peak

הרכבת בת ה-127 שמובילה לויקטוריה פיק. הנוף שנשקף ממנה שווה לבדו את הנסיעה

 

דים סאם

לא חוכמה כי זו סין, ובכל זאת – בהונג קונג יודעים להכין דים סאם כהלכתו. חוץ מזה שהוא טעים, הדים סאם יכול לשמש אחלה מתווך בהיכרות בין המבקר המתחיל למטבח המקומי. המראה והמרקם ידידותיים לתייר המערבי, והמילוי, אקזוטי ככל שיהיה, נקצץ לחתיכות קטנות ומתחבא בכופתאה חמודה, כך שאפקט הרתיעה מהבשר המקומי (שכאמור, לפחות בקרב הדיילים הוא נפוץ) הופך מינימלי.

dim sum Hong Kong

שרימפ, חזיר ומשהו זרחני מלמעלה

dim sum Hong Kong

 את הדים סאם שלי אכלתי בחנות קטנה ונידחת באחת מסמטאות הטמפל מרקט. הלכתי על תערובת של שרימפס וחזיר בסלסלת אידוי אחת ורק חזיר בסלסלה השניה, והיה מצוין. מי שחוששים ממסעדות מקומיות הארד קור, יכולים לנסות את ההיצע של Din Tai Fung, מסעדת דים סאם טאייוונית ותיקה עם סניפים בהונג קונג ומחוצה לה. הסניף במקאו (מרחק שעה נסיעה במעבורת מהאי המרכזי של הונג קונג) אפילו מחזיק בכוכב מישלן. לי לא יצא לבקר בה ואני מקווה מאד שיום יבוא ואוכל להקדיש פוסט משל עצמה, אבל אני כן יכולה לומר שהיא פופולרית למדי בקרב הדיילים.

פירות

כמו בכל אזור טרופי וסב-טרופי שמכבד את עצמו, הפירות בהונג קונג הם חגיגה לעיניים ולחיך. יש אמנם אתגרים שמצריכים זהירות כמו הדוריאן, 'מלך הפירות' הידוע בריחו הנוראי, אבל בגדול, חובבי הפירות הטרופיים ייהנו כאן מאד. פרי אחד שראוי לתשומת לב מיוחדת הוא המנגוסטן. מבחוץ הוא נראה כמו חציל בלאדי קטן ועגול ומבפנים כמו הכלאה של ראש שום לבנבן עם פלחי קלמנטינה. הפלחים עצמם לא דומים לשום פרי אחר שאני מכירה – רטובים, עסיסיים, עם איזון מושלם בין חמוץ למתוק, מרקם חלק וטעם אלוהי. אני לא יכולה לחכות ליום בו מישהו יתחיל לייבא אותם לארץ.

mangosteen

Egg Tart

גולת הכותרת של כל מה שיצא לי לאכול בהונג קונג. מקורו של הטארט הזה בכלל בפורטוגל (חיך מערבי כבר אמרנו?) שם הוא מכונה pastel de nata, והוא הגיע לאזור דרום-מזרח אסיה יחד עם הקולוניאליסטים הפורטוגזים שהתיישבו במקאו במאה ה-16. ממקאו טייל הטארט להונג קונג דרך 'מסעדות תה' סיניות (מעין גרסה מקומית לבתי קפה) בשנות הארבעים של המאה הקודמת, והפך עד מהרה ללהיט מקומי.

אחרי שטעמתי, הבנתי ממה ההונג-קונגים כל כך התלהבו: הטעם שמנתי וקרמלי, המרקם חלק ועשיר והבצק עדין ואוורירי. קצת כמו קרם ברולה בתוך טארט. הטארט נמכר בדרך כלל כמיני-טארט אישי וחמוד וניתן למצוא אותו כמעט בכל מאפיה וגם בהרבה מסעדות, בפרט מסעדות דים-סאם. הביצוע המוצלח ביותר שאכלתי היה במסעדה מקומית שעברתי לידה ממש במקרה, ושאפילו לא מתמחה בקינוחים (או בדים-סאם). הטארטים שם סודרו במתקן חימום מחוץ למסעדה עצמה, הפיצו ריח מטמטם חושים בכל הרחוב וקיבלו קראסט קרמלי מטריף.

egg tart

מאז ניסיתי (וניסיתי וניסיתי…) לשחזר את הטארט הזה בבית הרבה מאד פעמים. הכנתי מתכונים מכל רחבי הרשת, כולל המתכון המקורי (כך על פי הטענות. אני אישית סקפטית) של מאפיית טאי צ'ונג המפורסמת שמתמחה בהכנת הטארט הזה כבר מעל ל-60 שנה, אבל נחלתי אכזבות חוזרות ונשנות (ולצערי גם משמינות. הנסיונות לגבש מתכון לפוסט הזה עלו לי, ליטרלי, בקילו-שניים אם לא יותר). משהו בעומק הטעמים, בשילוב בין המלית לבצק ובחוויה הכללית פשוט לא היה שם. זה לא היה זה. ליד, נחמד, אבל לא ממש הדבר האמיתי.

הגרסה שאני מביאה כאן, שהתגבשה, כאמור, אחרי לא מעט נסיונות, אמנם חורגת מעט מדרך ההכנה ההונג קונגית הקלאסית, אבל לטעמי היא מניבה תוצאה מוצלחת לא פחות, לפחות במגבלות המטבח הביתי. השימוש ב-2 חלבונים, שמחליפים את אחת הביצים שנכנסות למלית, ובשמנת במקום בחלב מוסיפים לעושר ולטקסטורה של הטארט. חשוב לא להתפתות להשתמש בשמנת כמו שהיא, אלא להקדיש כמה דקות נוספות ולאדות אותה. צמצום השמנת בחום לא רק מעבה אותה אלא גם מקרמל את הסוכרים הטבעיים שבתוכה, ומעניק לטארט גווני טעם קרמליים שקשה להשיג בדרך אחרת. השימוש בשמנת רגילה יוביל לטארט עם טעם חיוור למדי. אידוי השמנת חשוב גם בגלל השימוש במקל וניל: רובם ככולם של המתכונים שמצאתי משתמשים אמנם בתמצית וניל ולא טורחים עם מקל, אבל מהנסיון שלי, הבישול שלו יחד עם השמנת עושה את כל ההבדל. בגלל טעמו העדין של הטארט, השימוש בתמצית סטנדרטית יוביל לטעם לוואי לא נעים שאולי לא מורגש כשמכינים עוגה, אבל עלול להפוך דומיננטי במקרה הזה.

אלו מכם שרוצים יכולים להשתמש בבצק עלים במקום בבצק הפריך שמובא כאן ולעבור היישר לשלבי המילוי והרידוד. בהונג קונג מקובל להשתמש בשתי הגרסאות. בצק פריך ייתן תוצאה קרובה יותר ל-custard tart  הבריטי מאשר ל-pastel de nata הפורטוגזי, אבל יש הטוענים שמקורו של הטארט בעצם בקולוניאליסטים הבריטים ששלטו בהונג קונג ושהגרסה הבריטית היא היא 'המקורית', לפחות באקס-קולוניה הספציפית הזו. כך או כך, התוצאה תהיה טעימה.

Egg Tart Hong Kong

טארט ביצים הונג-קונגי: (בתבניות אפייה אישיות)

מצרכים: 

לבצק:

200 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר

80 גרם אבקת סוכר

4  חלמונים, בטמפרטורת החדר

1  כפית תמצית וניל

קורט מלח

440 גרם קמח

למלית:

100 גרם סוכר לבן

1 כוס מים חמים

2 ביצים גדולות + 2 חלמונים, בטמפרטורת החדר

240 מ"ל (1 כוס) שמנת לבישול

מקל וניל, חצוי לאורכו

אופן ההכנה:

מכינים את הבצק: מקציפים את החמאה למשך כדקה על מנת לרכך ו'לפתוח' אותה, ומוסיפים את אבקת הסוכר. מערבבים קלות עם המקציף  (כשהוא כבוי, כדי למנוע מהאבקה לעוף לכל הכיוונים בעת ההקצפה), ומקציפים יחד עד שאבקת הסוכר נטמעת לחלוטין ומתקבלת תערובת אוורירית.

מוסיפים את החלמונים, הוניל והמלח ומקציפים יחד במהירות בינונית-גבוהה, עד שהתערובת הופכת בהירה ותפוחה קלות. מנפים פנימה את הקמח ומערבלים פנימה, רק עד להטמעה. במידת הצורך, מפעילים את המערבל במהירות נמוכה לכמה שניות כדי לסייע בתהליך. התערובת צריכה להיראות פירורית בשלב הזה, אבל להידבק בקלות כשאוספים אותה ביחד.

מעבירים את הבצק לגליון ניילון נצמד או לתוך שקית ניילון נקייה ועוטפים היטב. מעבדים קלות את הבצק העטוף על מנת להצמיד את הפירורים לכדי כדור אחיד, ומשטחים לעיגול. מצננים במקרר לשעה לפחות או למשך הלילה.

לאחר הצינון, מרדדים את הבצק על משטח מקומח קלות לעובי של כ4-5 מ"מ. בעזרת חותכן או כוס, קורצים עיגולי בצק גדולים מעט יותר מקוטר התבניות האישיות שיש לכם (אפשר להשתמש בתבניות אלומיניום חד-פעמיות שקונים בפרוטות בכל סופרמרקט מצוי).

משמנים את התבניות במעט חמאה ומצמידים אליהן את עיגולי הבצק. חשוב לוודא שהבצק אכן נצמד לדופנות התבנית על מנת למנוע כיסי אוויר שעלולים לפגוע בשלמות הטארטים. מעבירים למקרר עד לשימוש.

עוברים למלית: מניחים תבנית תנור גדולה על המדף התחתון של התנור ומחממים אותו ל-200 מעלות צלזיוס .

ממיסים את הסוכר במים החמים ומניחים בצד להתקרר.

בסיר בינוני, מחממים את השמנת יחד עם מקל הוניל על אש נמוכה. השמנת צריכה לאבד כמחצית מנפחה ולהצטמצם לכמות של כ-120 מ"ל. זמן האידוי יכול להשתנות מסיר לסיר, כך שכדאי להעיף מבט בתחילת התהליך ולראות לאיזה גובה היא מגיעה על מנת לדעת פחות או יותר מתי היא הצטמצמה בחצי. לי זה לקח כ-12-13 דקות בסיר בינוני. אם לא בטוחים, אפשר להעביר את השמנת לכוס מדידה תוך כדי התהליך ולבדוק כמה מ"ל נשארו לכם. אם יצא שאידיתם את השמנת קצת יותר מדי וחסרים לכם כמה מיליליטרים, אפשר להשלים את החסר בעזרת 10 מ"ל השמנת שנותרו במיכל. כשהשמנת הצטמצמה בחצי מנפחה, מעבירים אותה להצטנן בקערה רחבה ועמוקה (אין מה לחשוש מקרומים שזולגים מהסיר לקערה, מכיוון שבהמשך התערובת עוברת סינון). אפשר וכדאי לגרד ממקל הוניל את הגרגרים שנותרו בתוכו ולהוסיף אותם לשמנת המצטננת.

לאחר שהשמנת הצטננה, מוסיפים לתוכה את הביצים והחלמונים וטורפים היטב. מוסיפים את הסוכר לתערובת הביצים וטורפים עד שהתערובת אחידה לחלוטין.

בעזרת מסננת צפופה וקערה נוספת, מסננים את המלית פעמיים לפחות. סינון התערובת חיוני לקבלת מלית במרקם חלק לחלוטין, כמו שטארט ביצים הונג-קונגי צריך להיות.

לאחר הסינון, מוציאים את תבניות הטארט מהמקרר ומסדרים אותן על מגש אפיה. ממלאים את התבניות בתערובת הביצים כמעט עד סופן, אבל לא לגמרי. מעבירים מיד לתנור, תוך שנזהרים שהמלית לא תישפך לצדדים.

אופים את הטארטים על המדף התחתון של התנור למשך כ-13-15 דקות (תלוי בעוצמת התנור שלכם). לאחר האפייה הראשונית מפחיתים את החום ל-175 מעלות צלזיוס ואופים כ-10-12 דקות נוספות. המלית צריכה להיות יציבה בצדדים אבל עדיין לרעוד קלות במרכזה כשמזיזים אותה. אם קיסם שמוחדר למרכז המלית נשאר עומד, סימן שהטארט מוכן.

מוציאים את הטארטים מהתנור ומניחים להצטנן על רשת לכמה דקות. הטארטים במיטבם כשהם עדיין חמימים, אבל אפשר לשמור אותם בקופסה אטומה במקרר ולחמם קלות לפני ההגשה.

Egg Tart Hong Kong

וכמה הערות על השאריות:

את השמנת והחלבונים שנותרו אפשר לערבב יחד ולהכין יופי של חביתה.

יכול להיות שתישארו עם בצק ספייר או מלית ספייר, תלוי בגודל ובגובה של התבניות שלכם. אם נשארתם עם קצת עודפים, אל חשש. משאריות הבצק אפשר להכין עוגיות חמאתיות ונימוחות: מרדדים לעובי של כחצי ס"מ, קורצים עוגיות בעזרת החותכן החביב עליכם ואופים כ-8-10 דקות, עד שהעגויות מזהיבות קלות. (טיפ: העוגיות הולכות טוב במיוחד עם קרם קרמל מלוח. נסו ותוכלו להודות לי אחר כך)

משאריות המלית אפשר לאלתר עוגה זריזה: מתבלים את מה שנותר מהמלית במעט קינמון, ג'ינג'ר טחון ואגוז מוסקט. מערבבים  עם כמות מתאימה של קמח (אני השתמשתי בתערובת של קמח לבן ושיבולת שועל. כמות הקמח תלויה בכמות המלית שנשארה לכם – התערובת צריכה להגיע לסמיכות סטנדרטית של עוגה בחושה), וזורקים פנימה חופנים נדיבים של אגוזים קצוצים ופירות יבשים. תוספת אחרת שתתאים במיוחד היא בננה בשלה, מרוסקת במזלג. אופים את התערובת עד שהשוליים מזהיבים וקיסם המוחדר למרכז העוגה יוצא עם פירורים לחים. מתקבלת עוגה לחה, עשירה וצפופה, מושלמת לנשנוש בימים סגריריים.